מהלך חנוק במחוזות בדידותי
מחפש אבדון ומוצא רק אותי
צורח כאב ושותק עוד בכי
שעות של תסכול זולגות על הלחי

מסביב נהיה טוב, יש שיפור של ממש
מבפנים רק הולך ונהיה מיואש
התלות כאן גוברת, היא כמו חבל תליה
נופלים כה עמוק, אם לבד רק שניה

אסופת אנשים ממלאת עוד חלל
כשילכו יתמלא הוא בלב שנבל
לא עוזר לי שתבטיחו נצח נצחים
הרי בסופו של יום אתם בכל זאת הולכים

"בוא נקרא לזה יחד חרדת נטישה"
אך מה זה יעזור בין פגישה לפגישה
גם לך לא איכפת, כבר אין זמן בשעון
ולרגע כבר חשבתי שיש פיתרון

וכך האנשים מתחילים להיגמר
מרוב חברים אין עם מי לדבר
ריק לי בחדר כבר כמה שעות
וזאת סיבה די טובה להתחיל ולבכות

הרי מבעד לחיוך שנעטה לכבודם
בכיתי אפילו כשהיו פה כולם
ובין דמות לדמות, אני ידעתי היטב
הכאב יחלוף רק כשהאהבה תתקרב

אז עד שתבואי העצבות פה תשכן
וגלי הבדידות יכו בחוף נשמתי הקטן
בשעות שכאלה לא נותר עוד לאן לשחות
ורק עוגן אהבתך, ימשני מים הדמעות