שניר גולן / רקדני פומפי |
לרגע היה נדמה שזה עובר ולא חוזר
ובסוף הכל נשאר אותו הדבר כל כך מוכר
ונשאר חסר פשר ורצון לשנות דברים
סוף העולם קרב רק שאיש לא מרגיש זאת
אנחנו רקדני פומפי בשמש בהירה
אנחנו מוזגי בירה לכוסות רוח שקופות
אנשים שמחפשים מה שאין בהוויה
סימנים ראשונים של חורף בתחילת יולי
אלוהים יודע מה יהיה אבל אינו מתכוון לגלות לנו
משוטטים ברחובות מחפשים רוח קרירה מן הים
קרים המיים ועמוקים, שחור במצולות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|