את המודעות העצמית שלו קיבל הברווז במגע ראשון עם המים.
"מה?....מי?.....מו?...." שאל את עצמו.
הברווז צף קצת "וירא כי טוב" אז המשיך בזה.
הוא צף למעלה ולמטה, לאן שהמים נשאו אותו, ואז הוא ניסה לצוף
קדימה, איזה פלא!
הוא שחה לכל מיני כיוונים עד שהרגיש שאין! אף אחד לא יכול עליו
בקטע של לצוף לכיוונים שונים!
בעוד הוא מתקדם ראה באופק הר גדול ולבן "מה זה?" שאל את עצמו.
יצר הסקרנות, הלוא אנחנו יודעים שברווזי גומי הם סקרנים מטבעם,
דחף אותו הלאה עד לשולי האמבטיה.
שם ראה שיש עוד עולם שלם מחוץ ל"רטוב", עולם "יבש" הוא ניסה
לטפס אך החליק. "אולי אני לא מותאם ל'יבש'" חשב לעצמו, אך הוא
לא ויתר, הוא ניסה במקומות שונים אבל כל הזמן החליק,
עד לנקודה אחת.
הוא הצליח לטפס, הרגיש קצת מה"יבש" המוזר הזה ולפתע, הגיע משהו
מוזר, ענקי ומפחיד תפס אותו ושם אותו בחזרה במים.
הברווז ניסה לבכות, אבל זה, אמממממ... "קצת" לא עבד לו... אתם
יודעים, ברווז גומי והכל...
"אולי, יעודי הוא לצוף ככה מצד לצד ב'רטוב'" חשב לעצמו בעצב.
"לעזאזל! אני רוצה להיות ב'יבש'!" חשב בכעס (מה? אף פעם לא
חשבתם בכעס? - לא? הייתם אם הייתם ברווזי גומי!)
אך היאוש הציף אותו, הוא הרגיש כאילו הוא נמשך הרחק מהקירות
הלבנים, כאילו הם גדלים לעומתו, לצחוק לו.
"רגע!" חשב "הם באמת גדלים!" וכך אכן היה, בעוד הוא משתאה
למראה המוזר הרגיש שכל האימוני ציפה שלו אבדו מערכם, שהוא נשאב
מתחת ל"רטוב", ועוד בסיבובים!
ואז הגיע אותו דבר מפלצתי, הרים אותו, והניח אותו על משטח רך
ויבש.
הברווז היה מאושר עד אין קץ, הוא רצה לצוף קצת קדימה אבל זה לא
עבד לו, הוא ניסה את כל הטריקים המגניבים של הציפה שהוא פיתח,
כלום.
וכך, ישב לו ברווז גומי עצוב, אך עם חיוך תמידי על פניו, על
מגבת יבשה וחכה לאמבטיה הבאה.