אני יושב וחושב ושום דבר לא מגיע.
בראש רצים לי פרצופים של אנשים שהכרתי, אבל אני לא זוכר היכן.
"מה יכולתי לעשות אחרת?" אני חושב.
כך לאט לאט עובר הזמן.
וככל שעובר הזמן, התולעת אוכלת אותי מבפנים עוד ועוד.
עד שבסוף לא ישאר כלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|