התחלה חדשה, חשבתי לעצמי, בדיוק לזה קיוויתי. עוד צ'אנס להתחיל
את החיים, לשכוח את העבר. ירדתי מן המכונית הכסופה, שהבוקר
נסעה חלק ומהר כל כך שהזיכרון ממנה נשכח, ההתרגשות מחקה
אותו.עברתי את שערי בית הספר והכל נראה כל כך שונה. בית ספר
חדש, לא מוכר. ואני ילדה קטנה בין רבים צועדת, הולכת, מעט
מפוחדת. נכנסת אל תוך המבנה הלא מוכר, עולה ומטפסת במדרגות לא
מוכרות, נכנסת אל תוך עולם חדש, אל תוך כיתה לא מוכרת. ורואה
כל כך הרבה פרצופים לא מוכרים.
מתרגשת, מביטה סביב, מרגישה כל כך לא שייכת. והכיתה מתמלאת
בעוד ועוד ילדים, וכולם אליי ניגשים: מאיפה באת, ומה הוא שמך
כולם שואלים. רבים מגיעים, מכל השכבות, פתאום הכל נעצר, דממה
מסביבי, למרות שיש רעש. אני מסתכלת אל דלת הכניסה, ילד, גבוה
עם עיניים ירוקות, עור שזוף ושער בלונדיני נכנס לכיתה. והוא
נעצר בכניסה, מסתכל סביב, זה ברור שהוא לא שייך לכאן גם.
אליו ניגשים הבנים, שואלים אותו את אותן שאלות משעממות כמעט
100 פעמים. והוא מסתכל עליי, ואני עליו, ובתוך עיניו סיפור...

ואותו אני עוד אגלה!