פרק 2

בלדור לא יכל להסיר את עיניו מהקסדה, הוא כל הזמן הוציא משפטים
לא מובנים דוגמת: ..."הקסדה, את... למכירה... כסף... יופי..."
מצד שני סנדרה לא יכלה להאמין שהיא פגשה אותו, שוב.
לאחר דקות ארוכות של שתיקה הדדית החליט דאקרד קיין לשבור את
הדממה ולסיים את נאומו על הקסדה:
"עליי להזהיר ידידתי, הקסדה טומנת בחובה עוצמה רבה. איש מלבד
בארברי טוב לב יכול לחבוש את הקסדה.  לאיש אשר יחבוש את הקסדה,
כאשר הוא אינו טוב לב ואינו בעל הורים בארברים, צפויים חיי
עיוורון וחולי."

סנדרה הקשיבה בקפידה להזהרתו של דאקרד קיין והחליטה לברר עם
הגבר השרירי העומד מולה הוא באמת ת'ור:
"ת'ור? זה אתה?"
ברגע שבלדור שמע את האמאזונה אומרת ת'ור, עברה בגופו תחושת
צמרמורת: "לא קראו לי ת'ור מאז ש... ש... שהייתי בן 16.  איפה
שמעת את השם הזה?"

סנדרה כתגובה הורידה את קסדתה ושערה הבלונדיני גלש על כתפייה
המשוריינות ואמרה: זו אני ת'ור, זו אני, סנדרה."
בלדור השיב: "אני לא מאמין, סנדרה?, כבר 11 שנה לא ראיתי
אותך."

---

לאחר שנמצא בלדור ליד מחנה הקשתיות קיבל את הכינוי ת'ור וחיי
בחברתן של קשתיות.
הייתה שם נערה יפה, בגילו של בלדור (ת'ור) ושמה היה סנדרה.
כשהשניים הגיעו לגיל 16, הוחלטה החלטה גורלית בחייו של בלדור:
להיזרק ממחנה הקשתיות עקב תפיסה נמוכה של קישורי הקשתיות.
בלדור צויד בגרזן ובמגן בכמה שיקויים ובתיק גב, ויצא לעולם
הגדול, שם גם קיבל את שמו החדש בלדור.
מאז אותו יום לא ראו אחד את השני בלדור וסנדרה.

---

"תיראה מה מצאתי" אמרה סנדרה בשמחה, והראתה לו את הקסדה: "קח,
אני לא צריכה אותה, אני לא בארברית".
בלדור כבר לא יכל להתאפק עוד, פלט קריאת שמחה ונישק ארוכות את
סנדרה, שלא התנגדה ושיתפה פעולה.
"את בטוחה?" שאל בלדור בנימה דרמטית.
"אלא אם כן השתנית ונהפכת לרשע" צחקה סנדרה ומסרה את הקסדה
לידיו של בלדור.
בלדור שאף אוויר והשחיל את ראשו לתוך הקסדה.
לפתע התקדרו השמיים, ברקים רבים החלו להופיע בשמים וגשם רב
ירד.
ידיו של בלדור רטטו ומיד אחר כך גם רגליו.
בלדור צרח בכאב והתעלף.

המשך יבוא...