אמא תמיד אמרה שכשתהיה גדול לא תלך לצבא.
אבא תמיד דיבר על זה שכשתהיה גדול תוכל לעשות הכל.
אתה תמיד חשבת שלהיות גדול זה כיף ושתוכל אז לכייף.
אבל לא תמיד צדקו במה שאמרו וחשבו ואולי גם דברו.
כי הנה אתה בן של אמא
ועוד ילד אתה כבר בן שמונה עשרה יוצא לצבא.
פוחד מהמוות ממלחמה
כי זה מה שיש כאן אחרי יותר מחמישים שנה.
מפחד ליפול למרגלות איזה הר
ואז שלהורים יודיעו שלהם הפרח נבל.
חולם על החופש על שלום על מחר
אבל רואה עוד באופק את החבר שנפל.
מודה לאלוהים על כל יום שעובר
מתחנן שיהיה בסדר ורוצה לראות אותך אל הבית חוזר.
חושב על העתיד על משפחה על חברה
אבל איך אפשר לחשוב שבחוץ יש מלחמה?
ואז כמו מתוך סיוט אתה מתעורר
ומגלה שאתה בבית של אמא ואבא עוד מתגורר.