נסגרה כבר הדלת וכל מה שנשאר הוא כוס חלב זרוקה בקצה הריצפה
במטבח ואני רק רוצה להסתכל על הטיפות זולגות בזו אחר זו, אחת
אחרי השניה ולחשוב לעצמי מה היה קורה אם  הייתי מרימה את הכוס
והן לא היו נשפכות לי מול העיינים וגורמות לי לבכות כי בסך
הכול זה חלב וזה לא נורא שאולי אח"כ אני יצטרך לנקות אבל יש
בזה משהו כל-כך יפה בחלב הזה שנשפך הוא נראה ממש אלוהי כשאני
חושבת על זה- הטיפות מעבר לכוס השבורה שנפלה בעוד ניסיתי
להפסיק את היד הרועדת שזזה במהירות ובעקצנות מופרזת עד שלא
הצלחתי לשלוט בכוס שנשברת לי מול העיניים, כמו שהלב האוהב שלי
נשבר בעוד הלכת מהדלת והשארת אותי בוכה וכועסת ולא מודעת לכל
הכוונות הטובות  שאולי היו בלבך שבניגוד ללבי לא אוהב ורק נשאר
לי לתהות אם הוא אי פעם אהב, ושוב אתה לא נשאר ואני נופלת כמו
שלכת מזויפת בסתיו- עלי לבי אדומים אך בחוץ מזוית עיניך הם
נראים כה צהובים וכה ישנים שלא נותר לי לעשות שום דבר חוץ
מליפול לך ולהראות לך שעכשיו שלכת ואני שונאת את הסתיו אז מה
הפלא שאני בוכה, ומה הפלא שבעוד אני מסתכלת על הכוס השבורה ועל
טיפות החלב שזולגות בזו אחר זו, הרעידות מפסיקות, הכאב עוצר
דום כסימן לכבוד לכך שהעיניים מדברות מעצמן והפה משתתק והגוף
כבר לא זע ואני רק בוהה בכוס החלב ששברתי, בדיוק שניה לאחר
שאתה שברת אותי והדלת כבר נסגרה.