ככה היינו שנינו לבד
את ואני והחושך לעד...
דיברנו בשקט, בלחש, בסוד
שאף אחד לא ידע, שאף אחד לא יחשוד.
ואת לא פחדת, לא נרטאת ולא נסת
למראה מסיכה על פניי, למראה עייני.
לימדתי אותך לשיר כמו דרור
וידעתי שקול כמו שלך לא יחזור.
שרת לך ולי ולעולם כולו
ורציתי שתדעי שלעולם את שלי.
ואת בגדת בי והלכת עם מישהו אחר
ומפלצת נהייתי ולעולם אשאר
כי מסיכה לראשי ובחושך מקומי
ומה שנשאר ממך זהו ורד נובל כמו ליבי...
פעם הייתי מאוהב
בהשראת הפאנטום של האופרה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.