הרבה פעמים יש את ההרגשה הזו שמשהו חסר, פנים שאתה כאילו כבר
יודע הכל עליהן ואתה רק צריך להדביק להן את התווים המתאימים,
לעשות סדר בראש.
היום עשו לי סדר בראש... מי היה מתאר לעצמו לכמה בלאגן זה
יביא?

ידעתי שיש לה מישהו, כמובן, יכולתי לדמיין אותו איך שרציתי אבל
זו הרי היא, אז דמיינתי אותו מה שאני חושב שמגיע לה וזה...לא
מעט בכלל.
בגלל הידיעה הזאת; יש לה מישהו, הוא חייב להיות מקסים והוא בטח
נראה מצויין. הייתי משוכנע שאני כבר חסין ושכל מה שנותר לי זה
לעמוד בצד ולהסתכל, לטוב או לרע, רק מהצד.

כשראיתי אותו הופתעתי, לא, הוא לא היה איזה גרביל מכוער... הוא
היה...איך לומר... מעורר השראה.
קשה לי לומר על בני המין המכוער, בני מיני, דברים כאלו אבל
במקרה שלו, מתקבל על הדעת.

אז צדקתי, מגיע לה, אולי אפילו יותר משחשבתי, אז מה לא בסדר?
למה התמונה שלו רק עושה לי יותר בלגאן בראש? לא השלמתי עם זה
כבר? שוב חטאתי בתקווה? ייתכן...

אחשוב מה שאחשוב, אדמיין מה שאדמיין, בסופו של יום אני יושב
ומנתח רגשות.
והוא?
הוא בידיים שלה והיא בשלו.

כל התפקידים לוהקו, הסרט הושלם והסוף, איך לא? עצוב.