לפעמים אני עובר בשוק אבל אני לא אשכח את היום בו פגשתי את
שמואל,לשמואל היה תפקיד מיוחד שלאף אחד לא היה.

הפגישה בינינו הייתה מקרית לחלוטין, נתקלתי בו ברחוב, "היי,
תסתכל לאן שאתה הולך" הוא אמר לי, אמרתי "סליחה, אני ממש
מצטער", באותו רגע התפתחה בינינו שיחה, "איך קוראים לך?" שאל,
"יוסי" עניתי לו, "ולך?" שאלתי, "שמואל" ענה, " תגיד מה אתה
עושה בחיים?" הוא שאל אותי, "אני, אני תלמיד בחטיבה" עניתי,
באיזו כיתה?" המשיך ושאל, "אני בכיתה ט' " עניתי לו, "ומה אתה
עושה בחיים?" שאלתי אותו, "אני, אני מוכר דאחקות" ענה, "סליחה?
חזור שנית" אמרתי, "מוכר דאחקות", "למה?"שאלתי אותו, "תגיד,אתה
מכיר את אלה שמוכרים בדיחות?"הוא
שאל, "כן" עניתי, "ויש אפילו שמוכרים בדיחות בשוק השחור"
הוסיף, "נו ו..." המשכתי, "ובכן" אמר, "אם תשים לב, היום
בדיחות לא הולכות בשוק", "אז מה כן הולך בשוק" שאלתי,
"דאחקות!"
ענה כמעט בצעקה, "ורק שתדע לך" המשיך, "שהעסק שלי חוקי
לחלוטין, אני לא מוכר שום דבר בשוק השחור", "יופי" אמרתי,
"מוכר דאחקות? על זה לא שמעתי" חשבתי בלבי, "אוקיי" אמרתי
"תביא דאחקה", "יש לך כסף?" שאל, "לא" עניתי, "אם כך אז בשום
פנים ואופן לא", "אבל למה?" שאלתי, "משום שאני לא עובד בחינם"
ענה, "אני מצטער אבל אין עלי שום כסף", "מעניין ת'סבתא שלי"
ענה, "מצטער אבל אין לי" אמרתי, "אוקיי, אז יאללה עוף מפה" אמר
בכעס, נאלצתי לעזוב

עד היום אני זוכר את שמואל ואני לא אשכח אותו לעולם.