שכבי על גבך עכשיו ומלאי את ההגדרות בתוך משבצות גופי.
פתרי בי חידות שלא ידעתי על קיומן תוך הסטת המסילות עליהן
חותרות
רכבות של פחד וטרוף.
הכי בי על עור
תוף כל כעסיי המימיים, נישאים במחבואי כקורבנות-פגרים מתים
ואל תניחי לי להאבק בך,
להאחז בקרנייך.
הסתערי בי
אל תשעי לאנקות עצמותיי הבלויות.
הפכי אותי מן החוץ אל הפנים
כמו גרב
וגלי לי שינייך כצרור כוכבים שחוזים.
היי בי סופה ומשחי אותי על פנייך באדומים וצהובים...

ובתום הסער קלעי בשערי
את שושנת הרוחות
ונקבי בלבי מצפון.
למראשותיי הניחי
את כר המוסר
והתפללי בעדי
לאלוהים.