"ולמעלה מכל- ערך החיים....."
כמה פעמים ישבתם במבחן מיון , בסמינר מטעם מישהו , עם איזה ספר
הגות , מול איזה פוליטיקאי נפוח ומנפח , והגעתם לאקסיומה - יש
הרבה דברים , מסודרים בסולמות ערכיים וחשיבותיים - אבל מעל
כולם ניצבים החיים.
ערל החיים הוא ערך אבסטרקטי , אפילו ארעי משהו , כמו עוד ערכים
שחינכו אותנו לקבל כקדושים - חופש , שוויון ושאר ירקות.

חוסר האפשרות לקיום המוחלט של מושג החופש מוביל לחוסר האפשרות
לקיום של מושג קדושת החיים , ולכן יש לצאת מבחינת המושג הזה.
החופש - התרת גבולות , היכלות להיות מונהג על ידי רצונות ,
מאווים , בחירות ושיקולים לכלל כל החלטה שעמה גמרנו אומר.  על
הנייר -יפה. בחיים - לא מציאותי.

אני כאן-משמע אני כאן.
אני כאן - משמע אני לא חפשי.
המצאותינו כאן , במישור הקיום לו אנו קוראים מתוך חכמה רבה או
פחותה "חיים" הוא כורח נסיבות של מפגש ביולוגי כלשהו בין שני
אנשים שלמעשה לא הכירו אותנו , והגיעו למין החלטה ספק נשגבת
ספק אגואיסטית שהם חייבים לחלוק את העולם שלהם , על הדבש ועל
העוקץ , על המר והמתוק , עם איזשהו בן אדם שהם בהכרח לא מכירים
עדיין , אבל במודע או שלא במודע לכל אחד מהם יש רעיון די טוב
(ולעתים קרובות שונה מזה של בן זוגו) לגבי איך ומה הוא יהיה.
לא בחרנו להוולד - חופש הבחירה ניטל מעצם היותינו.
לא נבחר גם למות-במוקדם או במאוחר , יתבע הטבע את מחירו.
החירות שיש לנו , באם יש לנו , נוגעת לתקופה שבין היקיצה
לתנומה , בין הלידה למוות , לבחירות האלו , אנו קוראים
"חופש".
גם החופש הזה בתורו , הוא לא מוחלט. הנסיבות מעיקות , וחוץ
מפרטים מאוד מסויימים שניחנו בכוחות נפשיים אדירים או בצריכת
סמים נדירה , אין לנו היכולת לכופף את המציאות , את חוקי
הפיסיקה ,את רצון הסובבים אותנו , לעתים אף את תוצאות
הבחירות.

אי לכך - החופש הוא מושג תלוש מן המציאות , הוא קיים לא בפני
עצמו , אלא בהיותו ערך הפוך לרעיון השעבוד , ועל כן הוא מקודש
לנו.

משהובהרה אי הממשות של ה"חופש" כעניין גדול , ניתן ללכת בדרך
הקיצור ולומר שלא לנו ניתנה הבחירה מלכתחילה ,אם לחיות או
לחדול.  
כמו המלט של שייקספיר , אנחנו אוחזים בראשנו , בראשם של
הקודמים לנו , בגולגלתם , ושואלים אם להיות או לחדול - שואלים
שאלה נטולת תוכן , כי תהיה התשובה אשר תהיה - "כל אחד צריך
בסוף למות".

החיים , אם כך , הם דבר שניתן לנו ללא בחירה , וילקח מאיתנו
ללא בחירה.
אי לכך , ובהתחשב בהגדרות האנושיות הפופולריות למושגי הקניין ,
ניתן לקבוע על פי הרצף הלוגי המתבקש שהחיים שלנו אינם באמת
קניין שלנו , לכל אחד יש אפשרות לקחת אותם בכל עת , וברגע
מסויים יילקחו הם מאיתנו , הרי שהם לעולם לא בחזקת קנייננו ,
כי אם בחזקת השאלה שנתנה לנו מעם הטבע , פרק זמן לעשות בו מעשה
על פני הכדור.

החיים , הם לא פעולת הנשימה הביולוגית , הם לא מחשבות , הם לא
אהבה.
האדם חי את חייו דרך מעשים.
רוב האנשים בעולם חיו בלי לחיות , ורוב מי שחי כיום יחיה בלי
לחיות וימות כשהוא כבר מת - מעטים בהסטוריה הם אנשי המעשה
האמיתיים , ולא את כל אנשי המעשה נמצא בין דפי ההסטוריה - הן
כי המעשה הוא לא פונקציה של פרסום - כוכבת קולנוע היא לאו
דווקא אשת מעשה , המעשה הוא עניין של תעוזה , של קימה ושבירה
של המוסכמות , של נטילת הרסן , ונהיגת רכבת החיים בדרך שאתה
מוצא לנכון , תוך התעלמות מהאקסיומות הבסיסיות ביותר , בכללן
ערך החיים.

זה קרה לפני מאה שנה אצל דוסטוייבסקי , וקרה לפני שלוש שנים
ב"מועדון קרב" המעולה , וימשיך לקרות בתוך אחדים מאתנו , שתמיד
יחפשו את הסכין לנעוץ בגב הראשון שיופנה אליהם ויראה להם
כתפיסה כשרה.