בין העגלה הגדולה לשביל החלב
תלוי על חבל דק-
כוכב.
חלל מעליו
חלל מתחתיו, חלל מצדדיו,
ועצוב לו עכשיו.
הוא לא היה מתנגד לשוב אחורה למפץ הגדול
למצוא מקום אחר בו הוא פחות יסבול
ואולי גם ללמוד לא לנצל את הסטיגמה על הכוכבים-
אומרים עלייהם משהו טוב אז בהכל הם טובים.
ברגעים של יאוש הוא רוצה
להסניף אבקת ירח
ולהתחיל לבעור,
לתקוע לעצמו כדור בראש
להפוך למטאור,
ואולי ככה ישימו אליו לב, יזכרו שהוא קיים.
על כוכבות השביט אין מה לדבר
הן מאירות והוא מסתנוור,
הן גדולות ויפות, בעיקר רחוקות
והוא קטן ומכוער, במיוחד לייד שביל החלב והעגלות.
הוא בוחר בדרך הקלה, איך אומרים, מעדיף לפרוש,
בכלל, הוא רואה מרחוק שמרקורי בנסיגה
אז למה לו להעמיס את כל הצרות האלו על הראש.
אי שם למעלה לייד שביל החלב
בוכה עכשיו
כוכב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.