שמרית דגן / פרידה מדאיגה |
השקתיו, טיפחתיו, אהבתיו.
והנה הגעתי לרוויה
וניתקתיו מעליי.
נהנת הייתי לראותו עצמאי
אף שפעמים התגעגעתי לתלותנו.
והנה פסק מהליכתו לבדו
והלך לו לצמחי בר שרועים ונדכאים
אולי יטפחם ואולי יבול עמם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|