זוג אוהבים עומד לאור שקיעה,
תמונה
שלקוחה מסרט
או אולי אגדה.

פגישה ראשונה,
מבט ראשון,
חיוך.
אני הולך לצידך לאט, לאט,
ומושיט לך בהיסוס את היד.

אחרי כל השיחות והמילים,
כל הטלפונים, וכל הניתוקים,
אני לא רוצה ליזום שיחה,
ואת?
את הרי פשוט ביישנית ונבוכה.

השתיקה עלינו מעיקה,
כאילו מישהו פרש עלינו שמיכה,
עוד רגע קט או יותר,
וכל הקסם בינינו פשוט ישבר.

אני צריך לקחת החלטה, אני יודע,
והבחירה היא בין לדבר או לנגוע.
אני רוצה לחבק אותך עד הנצח
ויודע שהמוות יפריד בינינו לבטח.

ההחלטה, כבר התקבלה.
בתנועה חלקה,
ידי עוטפות בחיבוק - את גופך הרך,
וכמו בקסם מדהים
פיך אלי מייד נפתח.

הנשיקה, לה חיכינו רבות
מתחילה לגרום לליבותינו לדפוק
הנשיקה נעשית יותר בוטחת ועמוקה,
ומתוך ליבי נפלטת אנחה.

כן ככה זה כשמחכים לנשיקה המון
כן ככה זה וליבי מצלצל כפעמון.
המתח המיני שכל הזמן הצטבר,
סוף סוף מצליח להשתחרר.

את הסוף אני לא אדע -
אולי תסטרי לי בחוזקה,
ותחזרי לבן זוגך מבולבלת ואבודה,
ואולי רק אולי
תתני לי
לקחתתך איתי -
למיטה,
ושם אני ואת נעשה אהבה.

ניכתב בתאריך 12 ליוני 2002
בהשראה של
התאהבות וירטואלית
למישהי שיש לה חבר.
למרות שבזמן שהכרנו
היא לא הייתה איתו.
עד היום עדיין לא נפגשנו.
והיום 2 ביולי 2002 היא הודיעה על ניתוק הקשר,
שעליו נכתב השיר - אובדן מאוחר יותר.
וכל זה לאחר שהייתה התחייבות
שבועת דם - להיפגש ב 14 ליולי.
פיספוס או החלטה אמיצה ונבונה
רק לאלוהים התשובות.