|
דמעות עם טעם לוואי
של חרדת נטישה
של ילדות מרוטשת
שפה רוטטת
בחיפושה אחר השפיות.
הולכת כאחד הצאן
מובלת אל הטבח
בעיניים פקוחות ובידיעה מלאה.
ואני צועקת
ואני צורחת
ומתפתלת
ומחפשת ישועה.
אך יד אוהביי היא זו
שאת גרוני שיספה
ללא סכין
ללא תער
רצח נקי
שחיטה כשרה.
אומרים שאת הגורים
מאכילים קודם
רק אחר כך באים ההורים
ואוכלים.
אז למה כאן
הילדים הם הטרף
ועל גבם ההורים זוללים? |
|
|
"וואקף ווה אנא
באתוחק!"
"איזה אפשרות זה
משאיר לי?"
(במבטא ערבי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.