אני נכנסת הביתה "היי", כרגיל אין תשובה, שמה את יהושוע על
השולחן הקטן שליד הספה, הולכת לחדר ומדליקה את המחשב, מדברת עם
אנשים באייסיקיו, היי, "היי", מה נשמע?, "שום דבר". מי עונה
לשאלה "מה נשמע?" שום דבר?! מה זה התחמקות? יכול להיות?, "מה
איתך?" יופי נזכרת, אני עצובה, חרא לי, אף אחד לא מתייחס אלי,
אף אחד לא מקשיב "הכל בסדר, מה חדש? "כלום" אמרת את זה כבר,
זוכר?! טמבל! "אה..." אני מתקשרת לחברה הכי טובה שלי, אומרת לה
מה עבר עלי היום, שרבתי עם אחותי, החבר שלי מתחמק ממני הוא לא
מדבר איתי, שכואב לי, הגב, הראש, אני לא יכולה להרדם, אני לא
ישנה כבר שבוע, "מה קורה?" הכל בסדר, מה איתך? "אני בסדר" רוצה
שאני יבוא אליך? "אאהה.." בפעמים הראשונות זה היה "טוב, אבל
אין מה לעשות אצלי" ועכשיו זה כבר "אמממ... לא, אי אפשר,
אני... אאא... משחקת עם אח שלי שש בש" "טוב, ביי" אז מה?! אז
אני אשאר לבד בבית, לא יהיה לי מה לעשות בכלל, חוץ מכמובן לשבת
מול המחשב ולחכות שישלחו לי הודעות, כמובן שאף אחד לא שולח.
"ביי" ומנתקת, או, יופי, מי נכנס לאייסיקיו? כמובן החבר שלי,
חבר טוב שלי, כמה שאני אוהבת אותך?! אתה לא יודע! נו... למה
אתה לא שולח הודעה?! תגיד לי כמה שאתה אוהב אותי! תגיד לי שאני
חשובה לך! תגיד משהו, "היי", "היי", אני אוהבת אותך!, "מה
נשמע?" "שום דבר" "רוצה לבוא אלי?" כן, כן, כן, אני רוצה רוצה!
"מה, עכשיו?" "חם אבל" טוב את לא חייבת לבוא, עזבי כבר" מה
פתאום! אני רוצה לבוא אני משועממת אין לי מה לעשות!!!! אני
אוהבת אותך, רוצה אותך! "טוב נו אני אבוא, אבל לא להרבה זמן".
אני שמה רולרבליידס ונוסעת אליו הבייתה, השעה0:26, מפחיד שם,
לא נורא, בשביל לבוא אליו! לחבר שלי שאני אוהבת! יופי אני
אדפוק בדלת? לא... לא כדאי זה יעיר את ההורים שלו... אני אתקשר
אליו לחדר, "הלו? תפתח לי דלת, בבקשה" "תכנסי מהחלון, הדלת
מרעישה, ואל תעשי רעש, רדי ישר לחדר שלי" נכנסתי לא עשיתי רעש,
כמובן שלא, למה שאני אעשה אם הוא ביקש לא? ירדתי לחדר שלו,
איזה חדר יפה, הכל במקום, מסודר, אבל מבולגן, נקי אבל מלוכלך.
דבר ראשון אני רואה אותו על המחשב, כמובן, הוא תמיד במחשב,
בעצם הוא לא תמיד במחשב, הנה הוא סגר אותו, "היי" "היי" אני
מורידה את הפאווץ' על השולחן שלו ונשפכת על המיטה הזוגית שיש
לו, כל כך נוחה, כל כך לא המיטת קומותיים העקומה שיש לי בבית,
הוא בא ונשפך גם כן על המיטה, שקט, מבט בעיניים, שתיקה ארוכה
ואז... נשיקה, נשיקה עסיסית וטעימה כזאת, שלא תיגמר, ואז עוד
אחת ועוד אחת, כמו חלום! ואז עוד פעם מבט ארוך, "גל, זוכרת
שרציתי להגיד לך משהו?" "כן, המשהו החשוב הזה" "אז עזבי, זה לא
חשוב יותר" יופי, אני יודעת מה הוא הולך להגיד, הוא רצה לזרוק
אותי, ואני גרמתי לו שלא, אני חייכתי ונישקתי, והוא אהב את זה,
הוא אוהב אותי! אני אעשה הכל בשבילו! אני אוהבת אותו הכי שיש!
הוא נרדם, אני מסתכלת עליו, יש לו שיער כל כך צבוע בכתום, יש
לו בטן לבנה, יש לו עפעפיים שמנמנות שכל פעם שהוא עוצם עיניים
חזק חזק אז הם מתקפלות בתוך עצמן ויש הרבה כפלים בעפעפיים :)
כמה שאני אוהבת את זה! יש לו אף גדול כזה, שתמיד נתקע לנו
באמצע הנשיקה, חחח, אף יפה ובדיוק במקום! יש לו שפתיים שתמיד
פתוחות קצת באמצע ורואים את השיניים הלבנות שלו, השפתיים שלו
ורודות חזקות, הן מלאות, ונגמרות בידיוק איפה שהן אמורות
להגמר! גם אני נרדמתי, מה לעשות, הוא היחידי שמקשיב, הוא
היחידי שאני באמת רוצה לישון לידו, אני אשן לידו, כל פעם שאני
אוכל. מאז הוא לא מדבר איתי, הוא מתחמק כל הזמן, לא יודעת
אפילו למה, בעצם אני יודעת למה, מה שמעצבן, זה שאני לא יודעת
מה הוא רוצה להגיד, ומה שעוד יותר מעצבן שאני בעצם יודעת, אני
יודעת הכל, לפעמים אני מבקשת שהוא גם ידע, יתעניין קצת, את
היומולדת שלי הוא לא זכר, טוב אף אחד לא זוכר.
