לפעמים אני חושבת שכל החיים שלי הם הצגה אחת גדולה, שמישהו
מחלק טקסטים לכל מי שאני מכירה ולכל מי שאני לא מכירה סתם
להופיע...
אותו אחד שולט לי במחשבות, בתקוות ובעצם בהכל ויש לו עובדים
קטנים שמסדרים לי את הבית כאילו שיראה אמיתי ובתים אחרים כאילו
שהם באמת בנויים...
ישר כשאני חושבת על הדברים האלה הלב שלי מתחיל לדפוק מהר יותר
ואני מתחילה להיבהל כאילו שמישהו רדף אחרי ואז כדי להרגיע את
עצמי אני אומרת לעצמי: "סתם מחשבות טיפשיות על חיים
מלאכותיים"
אבל עצם המחשבה על זה נותנת לי הרגשה שיש אמת בזה וכולם סתם
מזוייפים ועושים את עצמם, וגורמים לי להרגיש שבעצם שום דבר לא
קיים...
אני כל כך רוצה לצאת, אני מרגישה ש"עולם מלאכותי" סוגר עליי
ואין לי יציאה. אני רוצה לצאת ולראות את העולם האמיתי, את
העולם שבחוץ.
זה כאילו כמו מטריקס, שעובדים עליך בלי הפסקה ואין שום דבר
אמיתי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.