טל גיל / פירצה |
והוא משקיף על עצמי, בוחן אותו
שנינו מפחדים, שנינו נרעדים
אני עטוף בלובן והוא בשחור
ודבר אין לנו עם אדם
האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה
כי אני אדע מתי תשקר לעצמי
מפחד הוא לנגוע בעצם היותי
הראשון שישתגע, הוא או עצמי?
אנחנו רואים את עצמנו
אנחנו שומעים את עצמנו
מגששים באור אחר נחמה
טועמים אחד את השני
אבל לא מצליחים לטעום את הריח
האזינה תפילתי ואשמע בקולי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|