|
הרגשתי את הזעם עולה
בתוכי
ונתתי לתבונה לפרוץ אל חוצי
שרתי חיים ואהבת נשיקת
סיבה, גאווה והשלמה
חבקתי עולם ויצאתי
אי לשם
תכול שמיים לא נבוכים
על היותם כמות
שניתנו וישמרו
חבקתי אותך, התקרבתי לחוש
היענות, הסכמה על קיום
כמו שהיה ולפי כך
יחרט לדורות
התרחקתי למצב התבוננות
ואמרתי בלי לקחת חזרה
שקומתנו שלמה - ולא אפול
אל עפר
אמאן למוטט כלי סיפוק
שכמותך עוד לא בא
אלי
ונמשכתי אליו
לא שכחתי עולם שסובב
גם לא רצוני על ואל אדמה
רק סחפתי הוויתך עמדי
ומיאנתי להביט סביב
כאן. כאן ועכשיו
אני ולא אבוש
גם עם דום ליבי
גם אם דום ניצוץ
צורי קיומי
כי אהבתי פעימה
וחייתי תזוזה
וקרעתי תומה
והרגשתי תבונה פורצת
אל חוצי ובחזרה |
|
|
- מה השמועה
הכי מעצבנת
שהפיצו עלייך?
"שהבאתי לעמנואל
הלפרין בראש תוך
כדי ששלושה
פועלים זרים
מאוזבקיסטן
מציירים לי על
הגב פנטגראמים
בלורד ורוד".
- וזה לא
נכון?
"פנטגראם? מה
אני, פאגאנית?
הם ציירו מגן
דוד!".
(מתוך הראיון
המרגש והבלעדי
עם איזה אחת.
בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.