ואת יושבת מול הדף שלך ,מתוך אוצר מלים דלוח
מעלה בך משפטים שיבטאו באיזו מין
כמיהה אמנותית את כל העצב הכאב המיוחד כל כך
ואת חושבת , את יודעת , זו מין מחלה ממארת ,
אני יודע טוב יותר שאלו סתם
קשיים להשתלב ואת
בכלל לא מיוחדת , מחפשת את עצמך בלבוש שחור
או פס בעין עגיל נחושת בפטמה הימנית
נסי עוד פעם את הסקס עם השכן ההוא בן ארבעים או משהו
אולי את זה עוד לא ניסו החברות שלך
אולי שם תמצאי עצמך בתוך זרועות כבדות עם ריח של זיעה
חמוץ וריח תאווה דלוח
מכורבלת ובוכה
רצה לדירה ממול , שלך , צורחת קצת על אמא להשקיט
את המצפון שבך בועט אולי זה ילד -אי אפשר היום לדעת
מתיישבת מול מחשב שאבא קנה פעם במשכורת שעבד כנו שלא עבדת
מעולם
את רק אבדת בתוכך בנפתולי נפשך החלקה ,שטוחה אולי אומר , כמו
מין דף נייר
או כמו בלטה
ותבכי את המלים שלך נראות כל כך נוגות
אביב גפן בסטריאו שאבא גם קנה
הוא עוד יקנה הרבה בשביל שהקטנה תפסיק לבכות
את תכתבי על זה שירים בגרוש ותחכי למחיאות כפיים.