מכיר את ההרגשה ?
הוא שואל אותי , נותן לעשן החיים שלו להתעופף לנחיריי ולהתפוגג
מיד לפני הכניסה .
- ההרגשה ? . . .
- כן , ההרגשה הזו שאתה נכנס ויוצא מעצמך , מנסה לחשוב איך
יכול היה להיות אם החורים במציאות שלנו לא היו כל כך גדולים .
- חורים ? נדמה לי שאני מאבד אותו , אפילו שהאחיזה שלי איתנה (
כך לפחות בעיניי זה נראה ) , אסור לי לאבד אותו הוא האדם
היחידי השפוי שנשאר לי , אז ניסיתי לשומרו אצלי בשואפי לתוכי (
כך לפחות היתה כוונתי ) את ההוויה שלו - הסמיכות הלמה בי
והתחלתי להשתעל .
- אל תנסה להנגד לזה , תפתח את הפה כמו לקחת אוויר אבל לא
בשביל לנשום .
- פתחתי , החזקתי , לא נשמתי , קצת הצלחתי , חיוך פשה על פניי
.
- רואה , עוד שבוע , שבועיים וזה יבוא לך כמו האינסטינקט של "
להרים ראש מעל המיים " .
- חבל שהזכרת את זה , אני לא יודע לשחות .
- ולצלול ? איך אתה בצלילה ? תנועות ידיים , רגליים בתוך
האווירה השקטה , מפחידה של המיים .
- הו , אני צולל נהדר , חבל שאין פרס על גאונות בתחום הצלילה ,
יכולתי להתלבש יפה לכבודו ורעוד כשאדע ששמי בתוך המעטפה שהאיש
הנפלא ההוא מחזיק בידו .
- לא נורא .
- אז מה עם החורים , למה התכוונת ? חורים של כדורים באנשים או
סתם חורים שחורים מאכלים ?
- כל חור יתאים . כל קרע , כל פיסת בד שמוטה שעיוור מסתכל
לתוכה כשיודע שיש שם חור , אפילו קטן כזה , כמעט בלתי מורגש ,
אבל מספיק כדי להיקרא חור .

- אתה שומע קולות ? עכשיו אני שאלתי , היה לי חשוב לשאול אותו
את זה , אם הוא שומע קולות , התכוונתי , אני חייב לדעת אם
השדים המצווחים האלה דרים רק בתוכי או שיש גם אנשים אחרים
מוגדרים  שפויים , כמוהו למשל .
( בדקתי את זה במילון ואתם יודעים מה כתוב על שפוי : " בריא
נפשית לא משוגע " .  אם זה שפוי אז כנראה שהשטיח שלי הוא השפוי
היחיד )
הפסיכולוג שלי ( זה שמדבר עם עצים ) אמר שעליי לחיות בסביבה
יציבה מוקפת במטי שתייה שפויים שמצילים ממות בטוח - אנשים
כמוני שקצת מעורערים . . .
- קשה להגדיר את מה שאני שומע כקולות , הייתי מגדיר את זה יותר
כמו חלומות של קולות , או צללים שלהם , אתה יודע אלו שמרגישים
כשנופלים בשקט , מנסים לגרד את הפצעים הרבים שאותנו מכסים ואז
שומעים מעין רחשי לב קטנים שמתחילים לצעוק כי נמאס להם להיות
טובים והם צריכים להתפרק אחרת הם לא יהיו אחראים...

הוא הפסיק ולקח נשימה שפויה נוספת מבין הסיגריה הלא מודלקת שלו

( שמשהו בה לא נראה לי כל כך אבל החרשתי )

- אחראים... חשבתי שאני מתפוצצת , אחראים למה ? לא אחראים למה
? לרגע בו אותי הם חונקים , לדמעות שהם אותי כל לילה אין סופי
מציפים - הייתי על סף שבירה , על סף רגע הדעיכה הגדולה .
- הירגעי יקירה ( פעם ראשונה שאני משתמש בשם חיבה ) , אחראים ,
זו לא מילת גנאי , זה רק שם תואר שהעניקו להם כל הילדים הקטנים
שישבו על ברכי ההורים ( לא בהכרח שלהם ) שסיפרו להם בין אגדת
היפיפיה הנרדמת ( שנכנסה לתרדמה עמוקה לאחר כל הכדורים שבלעה )
.
ובין משל השועל והחסידה ( משל ידוע על חברות ושמה הנרדף :
בגידה ) שהם אחראים עליהם ועל עצמם ועל כל דבר מזוין שעומד על
שתי רגליים וצועק כל הזמן : " אני אדם , אני שולט , אני יפה ,
אני... כאן ! " ושכחו להוסיף את המילה החשובה מכולן : בינתיים
.
- אז שכב ילד קט בינתיים ונסה להבין למה הקולות לא מרפים ממך
שאתה עדיין רואה כוכבים בשמיים .