אם את לא רוצה לגדול אני לא אהיה זאת שתגיד לך לא,
אבל אל תצפי ממני לתמוך בשטויות האלה, וונדי.
אני רוצה שתקשיבי לי רק לרגע.
אהבה זה דבר חולף. את תקומי בוקר אחד ותגלי שלא נשאר לך
כאן כלום. שבארץ הזאת את לא רק לעולם לא תגדלי,  אלא לעולם
כבר לא תוכלי לחזור.
הוא חמוד אני יודעת, שובב כזה וחמקמק. אבל מה אם הוא יחמוק
ממך? יעוף יום אחד לחלון של ילדה אחרת ואת תהפכי להיות עוד
ילדה אבודה? מי יעזור לך אז? למי תשירי שירי ערש על הגשר,
שירים שישאירו אותך ערה כל הלילה. למי תתקני חורים בגרביים,
תחבשי פצעים ממלחמות אין קץ עם קפטן הוק ההוא.
לפעמים נדמה לי שאפילו קפטן הוק בגר,
ושיבה זורקת בשפמו פתאום.
ורק את ופיטר שלך כמו שני ילדים שקפאו
בתמונה על הקיר בחדרי חלומות.
נלחמים עם הזמן וכל מה שבא עמו.
זאת מלחמה יפה אמנם, מלאה בצבעים, בצחוק ילדים משוחרר,
אבל לעולם לא תוכלו לנצח.
יום אחד ינחת הזמן גם שם אצלכם בלעולם לא.
הוא יגיע בשקט, מכיוון מערב, ותחילה ייראה כמו סופת חול רגילה.
למתבונן היטב יידמה לרגע כי יש משהו שונה באבק הזה.
ויהיה בו. זהו אבק הזמן והוא יכסה את כולכם. ופתאום לא תבינו.
הוא יתפוס את פיטר באחת מהטיסות שלו, הוא יתפוס ילדים אבודים
במשחק על עצים, הוא יתפוס אותך. את הלב שלך.
הייתי רוצה להאמין כי במלחמה הנצחית בין לב לזמן יהיה זה הלב
שינצח  אבל קשה לי להאמין. הזמן אויב עיקש כל כך, והלב שלך כבר
קצת עייף ילדה. את תעצמי עיניים ותתני לו לכסות אותך. כמו עוד
אחת מהבובות הרבות שעדיין יושבות על המדף, בחדר שנטשת פתאום
לילה אחד לפני שנים רבות כל כך, תישארי ישובה במקומך, מתכסה אט
אט באבק.
הצבע הורוד בלחייך ידהה והשמלה שלך תתקמט.  
את תרצי לדבר אבל תהיי עייפה כל כך ותרגישי שאיש לא שומע.
איש לא מקשיב. כל חלומות הילדות שלך נשברו על הרצפה והתכסו
בשברי תמימות ואבק.
ואת חסרת אונים. מנסה להביט בחלון, לשמוע צחוק ילדים אבודים או
רשרוש עלים או שירה של בנות ים.
וכלום. את הכל יכסה אבק הפיות הצבעוני, השליו.
והפעם הוא לא יגרום לך לעוף וונדי.
ופיטר?... הוא לא יהיה שם ילדה. מרחוק תוכלי להבחין בו,
יושב כפוף וקפוא על איזה גזע עץ ומחכה.
מחכה לך אולי, שתבואי לשים לו ידיים על העיניים ולצחוק אתו
ביחד צחוק שובב.
אבל אפילו הצחוק לא יעיר אתכם.
חשבתם שלא תזדקנו, לא תשבו על כסא נדנדה משותף במרפסת.
ועכשיו אין כסא נדנדה ולא מרפסת. ואין זקנה.
אפילו היא כבר לא תשוב לשם.
ואין חלום
ואין תקווה
ואין תמימות.










לאוהבי הילדות והחלומות, הפיטרים והפיות. למי שלבם כוסה
באבק האכזבה...