העולם כפי שהכרתי מתמוטט עליי ברגע אחד של שקט
לבנים של חברויות ואהבות נופלות מאל על ונוחתות בבלגאן מופתי
ליד רגליי;
דמעותיי מתערבבות במלט חיי ויוצרות עיסה של עצב מתוק
תולעים זוחלות לידי, מנסות להתחפר בתוך פיסת אדמה גלויה אך
מוצאות אך ורק את הריסות רגשותיי
עיניי תקועות במבט מזוגג ופי חתום כמסתיר סוד
וגופי החלש נותר עומד כזיכרון שקט וחיוור למה שפעם הייתי.
ומחר הכל יהיה אותו הדבר
מחר הכל יתחיל מחדש, העולם יתמוטט החומות ייהרסו והשמיים יפלו
אל הים
והכל יקרה ברגע של שקט.