-"אני מבולבל, אדוני",
-"כמו כולם", הוא אמר,
-"אין לי הרבה אופציות", אמרתי, "אם אני ישתוק, יחשבו שאני
מוזר, ואני גם לא רוצה לשתוק, אני רוצה לשמוח, להיות עם חברים,
לצחוק, ואם אני יעשה את כל הדברים הללו אנשים יכתיבו לי את
האופי, ידביקו לי סטיגמות, יפנו את יצרים שלהם כלפי, לטוב
ולרע, במיוחד לרע, אני מפחד, אדוני".
-"אתה מצחיק, אוגוסט", הוא אמר, "פשוט תעשה מה שאתה עושה, מה
אכפת לך מה אנשים חושבים, תנשום, תאכל, תצחק, תפטפט, תשתוק אם
אתה רוצה. אלוהים, אוגוסט, אל תבקש ממני פיתרון, אני רק בן
אדם".
"הבנתי", אמרתי, והודיתי לו לאחר מכן, הוא חייך, קד קידה
ועזב.
טוב נו, שיהיה, לא קיבלתי הרבה תשובות, אולי בעצם עדיף לדעת
כמה שפחות, אני יודע, כמו כל החכמים הסינים האלו שלמדו כל
החיים שלהם, היו חכמים יותר מכל אדם אחר בעולם, ואיך מתבטאת
החוכמה שלהם?, הם פשוט שומרים על תמימות נעורים, הם מדברים
וחושבים כמו ילד, הם שותקים, לא רצים, לא ממהרים, לא לחוצים,
נהנים מחיים הנאה גמורה, למה אני לא יכול להיות כמותם, במה אני
שונה?, אני לא מספיק חכם?, או טיפש?, אוף, שוב אני מבולבל,
אולי אני פשוט יהיה מבולבל וזהו, נמאס לי לחפש תשובות איפה
שהן, נמאס לנסות לכניס בורג מרובע לתוך חור עגול, זה לא צריך
להיות ככה, אני הולך לישון, חשבתי יותר מידי, מחר יהיה יום
יפה, נהדר ממש, להתראות.