כל האוויר נעלם לי בראות
וזה מרגיש, אתה יודע... כאילו אני נחנקת.
זה יעיל ככה.
לרחם על עצמי, להרוג את עצמי.
לטבוע בים התסכול העצמי.
או אלי... כמה העצב מתוק.


ואני תוהה לפעמים... ככה סתם
איך לישון שעות
ואולי לא לקום
ואולי לרחף?
ואולי קצת לדמוע.
וסך הכל זה דיי נחמד
כי הפוך כל כך רך
והחלומות

כל-כך שחורים.


ובעצם?
שקט לי.
כשהמים זורמים
מחטים של אש על עור לבנבן
וכל השקרים
וכל המילים
חסרות כל תמימות...

הביוב שלי כל-כך טהור.

13.10.03