למה הראש שלי כל כך מבולבל
לחשוב עליך זה כל כך חבל
אני לא אוהבת אותך יותר
זה ברור
עוף לי מהחיים, יצור ארור
לפני חודשיים הרגשתי כאילו אני
רק אני
האדם הכי מאושר שיש בעולם
הייתי ככה חודשיים תמימים
כשפתאום אתה בא אליי
"אנחנו נפרדים"
שעתיים בכיתי
שעתיים לא הבנתי
למה
חברות שלי סיפרו את מה שהוא סיפר
הוא פגש אחרת
איתה הוא ישאר
אכן כמה ימים עוד הייתי שבורה
אח"כ הצלחתי להתגבר
זה לא היה מהר
אבל הצלחתי להתגבר
ולא אהבתי אותו יותר
אבל אז הוא התקשר
"רוצה שנחזור?"
הוא אמר לי בקול חלש
ואני שאלתי אותו במלוא האומץ אם הוא אוהב אותי
אם הוא אוהב אותי?
"כן" הוא לחש  
הוא תמיד לוחש
עכשיו שנחזור הוא מבקש
הסכמתי כי רציתי להחזיר עטרה ליושנה
שנהיה אוהבים כמו בפעם הראשונה
שיהיה לנו מאושר
אבל זה לא יכול להיות כבר
כי אני כבר לא אהבתי אותו
אני סתם עשיתי החלטה פזיזה בשביל לחשוב שאני אצליח
אחרי פגישה איתו ועם עוד אחד ושתי חברות
כשהלכתי מהמקום התקשרתי לחבר שלו שהיה איתנו
אמרתי לו: "תגיד לו"
"תגיד לו שאני נפרדת ממנו."
בערב הוא התקשר אליי
שאל אותי רק "מה אמרתי לאור?"
אמרתי לו: "שאני נפרדת ממך."
התיישבתי על המיטה, הוא ענה לי בקול חנוק "אה"  וניתק.
בהיתי עצובה כמה דקות בקיר
אבל לא רציתי שזה יגמר ככה
עכשיו הוא שונא אותי
יש לו שלוש ידידות טובות מאוד
שהן חברות שלי
הוא לא מדבר איתי
ניסיתי להגיד לו את הסיבה
הוא נשאר איתי בכאסח
לא יודעת למה
רוצה להיות איתו ידידה