היי, הנה אני פה.
באתי לבקר אותך סופסוף.
שמעתי מחברים שאמרת שאני כבר לא מתייחס אליך מספיק, ולא בא
לראות מה שלומך,
אז הנה, באתי לראות מה שלומך, באתי לבקר אותך ולהגיד לך כמה
דברים,
אז תקשיב רגע, תן לי לשפוך כמה דברים מהלב.

מה קורה חבר? עברנו הרבה ביחד, זוכר?
איך הייתי בא אליך ומרגיש כמו בבית, והיינו יושבים במרפסת,
מעשנים סיגריות,
היית מוציא את הגיטרה ומתחיל לנגן לי כל מיני שטויות, ואני
הייתי שר ומזייף,
וצחקנו, והיינו מאושרים, והיה לנו כייף להיות ביחד, לעשות
שטויות.
היה לנו קשר ממש טוב, קסום כזה, שאף אחד אחר לא יוכל להבין,
דיברנו על הכל, צחקנו מהכל, ועשינו הכל ביחד.
זוכר את המסיבה ההיא שהיינו בה? שנינו שתינו ורקדנו...
היה כזה מגניב! תמיד אהבנו לעשות חיים, לחיות את הרגע, לנצל
כל דקה.
תמיד אמרת לי שחיים רק פעם אחת, וצריך לנצל את זה, צדקת.
איזה כיף היה לנו במסיבה ההיא, האורות, המוסיקה, הבנות,
השתיה,
אוקיי, היו שם גם סמים, אבל אתה כבר ידעת שאני לא ממש בקטע.
סבבה, עישנו גראס כמה פעמים, היה דווקא כיף, אני ואתה,
מתמסטלים ביחד,
אבל בשבילי? לא יותר מזה, השאלה היא מה קורה איתך?
אז במסיבה ההיא הכנסת כדור כלשהו לפה ורקדת שעות, ראיתי את
זה,
אבל נראית כזה מאושר ושמח, שפשוט לא רציתי לקלקל לך ולהטיף לך
על כל החרא הזה של הסמים.
ומי אני בכלל שאטיף למישהו?
דיברנו יומיים אחרי המסיבה, סיפרת לי שכל כך נהנת, שהיה לך
ממש טוב,
ואני רק ישבתי, הקשבתי לך ושמחתי בשבילך שהיה לך טוב.
אמרת שאתה רוצה ללכת לעוד מסיבה כזאת, לא הסכמתי לבוא איתך,
תבין, זה לא בשבילי, לא נהנתי שם, אם לומר את האמת, סבלתי.
הצעתי לך לוותר על זה, אתה זוכר? אמרת לי שיהיה בסדר, ושתספר
לי כבר איך היה.
הלכת לעוד מסיבה, ולעוד אחת, ולעוד אחת, וליותר ממה שאני יכול
לזכור עכשיו.
הכרת שם אנשים שנהפכו לחברים הכי טובים שלך,
הם היו חברים יותר טובים ממני? לאט לאט, הפסקת להתקשר, לשאול
מה שלומי,
וכשאני התקשרתי לשאול מה שלומך, לרוב היית מסטול כזה.
אז מה הקטע? מצאת חברים שהדבר היחיד שמקשר בינכם הוא הסם?
הפסקת כבר לעשן מרלבורו, כמו שהיינו מעשנים אז... זוכר?
עכשיו יש את החברים החדשים האלה, הג'וינטים, הבאנגים,
האקסטות, וכל החרא הזה.
למרות החרא הזה, ניסנו לשמור על קשר, אני ואתה, ככה בין לבין
ההתמסטלות היומית שלך,
הייתי בא אליך, מסתכל על העיניים האדומות שלך ומספר לך מה
קורה בעולם, כי כבר שכחת מה זה העולם.
תגיד, ה-500 ש"ח שביקשת ממני, היו בשביל הסמים, נכון? הבאתי
לך אותם, אולי כי רציתי להאמין שהם באמת בשביל לקנות דיסק מן
מזדיין ליום ההולדת של אחיך.
אתה יודע שלא החזרת לי אותם עד היום? אבל עזוב, אני לא רוצה
את הכסף,
אני רק רוצה את חבר שלי בחזרה.
וככה, כשהסמים נכנסו לתמונה, הקשר שלנו התחיל להתפורר, כבר לא
היה מצחיק איתך,
הייתי יושב מולך, מנסה לחייך, אבל סובל מבפנים.
הייתי חוזר הביתה, ולא מבין למה ביזבזתי עליך דקה מהזמן שלי.
פעם אחת כמעט הרגתי אותך, כשהתקשרת אליי ב-4 לפנות בוקר,
והערת אותי, זוכר?
היית מסטול, מת כזה, ואמרת ששכחת איפה אתה גר.
מצאתי את עצמי מחפש אותך באמצע הלילה בגשם המזדיין שירד,
ולוקח אותך לבית שלך.
אני הייתי בסדר איתך בנאדם, הייתי חבר טוב, דאגתי לך, הפריע
לי שאתה פוגע בעצמך, ובי, ובנו.
פעם אחת הייתי אצלך ואמרתי לך בפנים את מה שאני חושב על כל
החרא שאתה עושה,
על הסמים המזדיינים האלה שפוגעים בך וגם בי. על זה ששכחת מה
זה להנות מהחיים, כי כנראה שאתה נהנה יותר מהמוות. על הזמן
שאתה מבזבז בבליעת הכדורים המסריחים האלה, על כמה שזה לא עוזר
ולא עושה את החיים יותר ורודים ועל כל האנשים, החברים, ואפילו
המשפחה שניתקו איתך קשר רק בגלל שאתה כזה אידיוט שחי בעולם
שלך.
והנה, רק אני נשארתי לך, מנסה להכניס בך קצת הגיון ולנסות
לעזור לך לתקן את כל מה שהרסת.
אבל אתה, בן זונה אחד, ירקת עליי ואמרת שהסמים הם החברים הכי
טובים שלך, שאני סתם
אידיוט שלא מבין כלום מהחיים שלו, שאתה תעדיף גרם אחד עליי,
שאתה לא שם עליי.
זה פגע בי, למרות שבתוכי ידעתי שהנרקומן המסטול מדבר, ולא
החבר שלי.
קמתי, איחלתי לך שיום אחד תבין מה אתה עושה והלכתי, בלי להביט
לאחור.
כמעט שנה עברה ומדי פעם, רק שמעתי מכמה אנשים שאתה ממשיך
להרוס את עצמך,
דיברתי עם חבר אחד שלי, וכששאלתי אותו מה קורה איתך?, הוא
השפיל את מבטו, חשב קצת
ואמר:"עזוב אותו, הוא גמור כבר", כאב לי לשמוע את זה, ויותר
כאב לי לדעת שאני כבר
לא שם כדי לעזור לך. יצא לי לחשוב עליך המון, לתהות מה קורה
לך, לכתוב עליך כל מיני דברים,
היה מוזר לגלות שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי לטובת הסמים, אותם
סמים שגם אני לקחתי
בהתחלה, כמו שאתה לקחת. אבל ההשפעה היתה שונה, אני הייתי מספיק
חכם להבין שזה יהרוס לי את החיים.
במשך השנה הזאת, שמעתי מאנשים שאתה גם חושב עליי, מזיין להם את
השכל שאתה לא חשוב לי יותר,שאני לא בא לבקר אותך, שלא מעניין
אותי מה שקורה איתך וכו'...
דווקא כן מעניין אותי, לפחות הדבר האחרון שקרה איתך...

...הנה, אני פה,
באתי לבקר אותך סופסוף.
שמעתי מחברים שאמרת שאני כבר לא מתייחס אליך מספיק, ולא בא
לראות מה שלומך,
אז הנה, באתי לראות מה שלומך, באתי לבקר אותך ולהגיד לך כמה
דברים,
אז זה כל הסיפור, כל מה שקרה, הלוואי ויכלת להגיב, לספר לי את
הצד שלך.
ועכשיו ברשותך, אם תסלח לי, אני חייב ללכת,
מדכא אותי להיות הרבה זמן בבית קברות.
להתראות.

משהו בי מקווה שלמעלה בשמיים יש מרכז גמילה,
אם לא עשית את זה בחיים,לפחות תעשה את זה במוות,
צדקת כשאמרת שחיים פעם אחת, הנה, אני חי, עכשיו לך תמצא
תיאוריה בקשר למוות...