הוא הלך ברחוב. וכך גם אני. פתאום העיניים שלנו נפגשו. ואז
כשכבר עברנו אחד את השנייה... הסתובבנו שנינו באותו זמן
והסתכלנו זה בעיניו של זה.
וכך הכרנו...
היה לנו ממש כיף יחד. הוא היה בן 25 ואני בת 31.
אני יודעת... הוא ממש צעיר בשבילי. אבל פשוט אהבתי אותו.
ראינו אחד את השני ופתאום הוא בא והתחיל לדבר איתי, כמו
שהצעירים אומרים... הוא התחיל איתי!
אני הייתי מאושרת עד השמיים. הוא לקח אותי לאיזושהי מסעדה ושם
הכרנו. קוראים לו ליאב. אני עניתי שקוראים לי אפרת. ואז דיברנו
ודיברנו כל כך הרבה עד שלא שמנו לב שהשעה הייתה כבר תשע בערב.
וישבנו במסעדה משש בערך. בתשע וחצי נפרדנו. הוא נתן לי את מספר
הטלפון שלו. וגם אני נתתי לו את שלי.
כשחזרתי הביתה... בעלי חיכה.
הוא שאל איפה הייתי, אז סתם... אמרתי שנשארתי בעבודה, היה לי
איזה משהו לסיים. בגלל שאני רואה חשבונות אז זה עבד טוב
לטובתי. הוא האמין לי. אני לא ממש ידעתי מה לעשות. פשוט לא היה
לי את האומץ לספר לו. וגם חוץ מזה שלא חשבתי שבאמת יהיה בינינו
משהו. וגם לא קרה בינינו כלום. רק ישבנו במסעדה, דיברנו,
והופס... יש לי עוד ידיד.
אבל זה לא היה ככה. כי יום אחרי זה התקשרתי אליו. לא יכולתי
להתאפק. פשוט נורא התגעגעתי אליו. הוא ענה. וקבענו להיפגש. שוב
נפגשנו באותה המסעדה. אותה שעה, אותו מקום.
דיברנו והפעם... אפילו התנשקנו.
הוא לא ידע שאני נשואה. כמו שלא היה לי את האומץ לספר לבעלי
חיים כך גם עם ליאב. אני יודעת שזה נורא שהייתי עם שניהם באותו
זמן, ואפילו לא רציתי להמשיך את הקטע איתו כי אני כן אהבתי את
חיים, אבל אז הבנתי שאני אוהבת גם אותו. התאהבתי בו תוך שלושה
ימים. זה היה מוזר, אפילו מאוד. לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות
לי. אי פעם. אבל עובדה... זה קרה.
היינו יוצאים לבלות יחד, היינו נהנים, הוא היה שולח לי פרחים,
לעבודה כמובן, כי לא נתתי לו את הכתובת של הבית שלי. אמרתי לו
שבינתיים אני מעדיפה שלא. שהבית בשיפוצים ושאני בקושי נמצאת
שם. שאני ישנה אצל חברה. לא יודעת הייתי חייבת להמציא לו איזה
משהו. הוא כמובן קנה את זה.
והוא היה בא לעבודה שלי, ומספר לי על הבעיות שלו ואני הייתי
מספרת לו.
והקשר ביני לבין חיים די התנתק. אמנם הוא עדיין היה בעלי.
ואהבתי אותו, באמת! אבל לא הצלחתי לדבר איתו כמו שהצלחתי לדבר
עם ליאב. אני חושבת שהדבר היחיד שהחזיק אותי אשתו אלו הילדים.
היו לנו שני ילדים מקסימים. נועם ואיתי. מאוד אהבתי אותם. וכך
גם חיים. נועם בן 8 ואיתי בן 5. אבל תמיד כשהייתי רואה את חיים
או את נועם או את איתי הייתי נזכרת בליאב. לא ידעתי מה לעשות
עם זה. פתאום באמצע החיים, עם בעל ושני ילדים אני מתאהבת בגבר
אחר. איזה מפגרת אני! לא האמנתי שזה יקרה לי, לי! זו שהתחייבה
לאהוב את חיים עד סוף החיים וששום דבר לא יפריד בינינו. כן
בטח...
חברה שלי ידעה מזה והיא בעצמה לא ידעה מה לומר לי. והיא אחת
כזאת שתמיד יודעת מה להגיד, מתי ואיפה. יש לה תזמון.
אני וליאב יצאנו לסוף שבוע. היה לנו נהדר ביחד. שנינו נהנינו,
בילינו, צחקנו ואפילו הכרתי כמה חברים שלו שגרים באזור שאליו
יצאנו. מאוד נחמדים החברים שלו.
אבל לא ידעתי אם לסיים את הקשר הזה או להשאיר אותו בגדר תעלומה
מצידי... כי אהבתי אותו! בכל לבי!
כשחזרנו מהנופש ... ליאב הציעה לי נישואין. הוא אמר לי שזה לא
משנה לו שאנחנו מכירים רק חצי שנה ושהוא אוהב אותי ושלא איכפת
לו שאני יותר מבוגרת ממנו. "אני אוהב אותך ורוצה שתתחתני
איתי!". זה מה שהוא אמר. פתאום התחלתי לבכות. לא יכולתי לעמוד
בזה. הוא הסתכל עליי במבט כזה ואמר לי: "לא ידעתי שאני כל כך
מרגש אותך..." וצחק. תמיד היה לו חוש הומור טוב.
הסתכלתי עליו, והתחלתי לספר לו. אמרתי לו שאני ממש מצטערת
ושאני נשואה ויש לי בעל שאני אוהבת, ושלא יחשוב חס וחלילה שאני
לא אוהבת אותו כי אני כן! ושיש לי שני ילדים, נועם וחן, ושאני
לא יכולה לעזוב אותם עכשיו. פחדתי מהתגובה שלו. ידעתי שהוא
אוהב אותי, ועוד במיוחד עכשיו שהוא הציע לי נישואים, פתאום אני
מספרת לו שאני נשואה ועוד עם ילדים... מכה נפלה עליו.
הוא היה חמוד. ניסה להבין. אבל לא הצליח. הוא היה ממש פגוע ולא
אמר מילה. ידעתי שכאן הסתיים הסיפור שלנו.
הוא התחיל ללכת. וגם אני אבל לכיוון הנגדי. פתאום העיניים שלנו
נפגשו, ואז כבר עברנו אחד את השנייה, אבל הפעם... רק אני
הסתובבתי.
מוקדש לעדרי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.