יום בהיר אחד הלכתי לי בעיר
התבוננתי בחלונות הראווה תוך כדי הליכה בשביל
האמת היא שחיפשתי לי מעיל...
ופתאום נגלתה לעיניי אותה יצירת אומנות
שמלה כזאת מדהימה- עם ציור של תות
עצרתי- וזו הייתה אהבה ממבט ראשון

אז נכנסתי לי לחנות
חיפשתי את השמלה במידה שלי בקדחתנות
והירגשתי שאם היא לא תהיה שלי-פשוט אמות
והשמלה-
אין מה להגיד
איזה בד ואיזו אכות
אך עליי-איזו אכזבה
לא כל כך התאימה וקצת לחצה
והמוכרת ניסתה,מחצה וקיווצה
אך דבר לא עזר
(גם לא כשאמרה שאולי אנסה בסניף אחר של החנות- מחר)
ואני יצאתי והבטחתי לה ולעצמי לחכות
לנסות  וקצת אולי לרזות
ושוב ברחוב, באור הבהיר
עם הרבה תקווה אך עם טעם מריר

ופתאום שוב ראיתי שמלה
נכנסתי לחנות ומצאתי את המידה
נדחקתי בשנית לתא המדידה
והשמלה אין מה להגיד-
זולה, פשוטה אך אותי מאוד הלמה
ואני עמדתי והתלבטתי שעות
וחשבתי אם ככה לוותר
אז הלכתי אל המוכר
וכבר עמדתי לשלם
ועמדתי ליד הקופה עם לב פועם
ואז-
החזרתי אותה כך פתאום לקולב
ולה (כך אני חושבת) כל כך כאב.


יצאתי וידעתי
שהיא פשוט לא הייתה השמלה שאותה חיפשתי....