12.10.02
שלום לך יומני שלי היקר מכל
יש חדש?
אותן צרות? טוב, בסדר. לכולנו יש.
רק שהפעם החלטתי לשכוח מהן קצת, לבשתי מעיל חם ויצאתי לטייל
בפרדס ליד השוקת.
קפצתי לבית קפה, ראיתי נוף אנושי ושתיתי הפוך (שתיים סוכרזית
ליומן הטרחן שמתענין).
ומשם, בכוחות מחוזקים בקפאין אצתי לפאב, למען דרינק בדמות גינס
(פעמיים. אין קשר לסוכרזית, אלא לכמות).

טוב, הלכתי לתפוס ראש על הבאר (נו, אתה בטח מכיר ת'שיר הזה של
שלום חנוך) ומה שראו עיני (פתאום נזכרתי בשיר "האחזות הנח"ל
בסיני"):

נורא מצחיק לזהות שני אנשים שזו להם פגישה ראשונה: היא תמיד,
אבל תמיד, מצחקקת בגסות (גם במקומות הלא נכונים) והוא מצידו,
רוכן לעברה - יא %#&  יש שם שולחן, תזהר!

אמא אמרה שלא יפה להצביע על אנשים ו/או לנעוץ מבטים חודרים, אז
נעצתי מבט משתומם לשולחן אחר: הם כבר די זמן ביחד, היא שיכורה
לגמרי ונשכבת עליו. את לא שמה לב לפתאטיות שבמעשיך? אם אין לך
קיבולת שתיה, תמיד אפשר להסתפק בדיאט קולה. לא חשוב, נחמד
שהרגישה נוח איתו. הכי הורס אותי שהוא בטח ינצל את זה, והיא לא
תבין מה היא עושה למחרת בבוקר בויטק 9.
בסיומו של ערב, מקשקשים קצת עם הברמן, ומקללים את כל אלה שבאים
לפאב עם החברות שלהם, מילא ביום חמישי/שישי/שבת, אבל ביום סתמי
כמו יום ראשון?