למה כשהחשיכה מקיפה אותך, אתה לא רואה את האור?
ולמה כשרע לך , אתה מרגיש שהשחור עוטף אותך?
ולמה כשהמוסיקה מתנגנת , הציפייה עולה מהמחשבות?
ולמה כשטוב לך , אתה לא רואה את התחתית?
ולמה הסבל קיים בעולם?
אומרים שהאמת שונה מהדמיון , אבל האם הדמיון שונה מהאמת?
ולמה אתה חושב שאתה שונה מכולם , כשבעצם אתה בדיוק אותו דבר ,
אבל רק קצת אחר?
ולמה כשקצת רע לאנשים , אז יש אחרים שטוב להם?
ולמה אתה כזה? למה אתה חושב? למה אתה פה?
בשביל הדמעה שמתגלגלת? בשביל השחור שעוטף אותך?
אולי בשביל שהרוע יתקיים...מה זה בכלל רוע?
everyone are created equal
אבל האם נשארים כך לאורך כל ימי חייהם?
וכשאתה מוותר על הציפייה , האם גם האכזבה תתבטל בהתאם?
כדי שהאמת תשחרר אותך , האם אתה מוכן לוותר על חייך בשביל זה?

האם אתה מוכן לנסות ולחזור אחורה?

כשאתה חושב על כל הדברים שכבר עברת
כשאתה חושב על כל הדברים שכבר ראית
כשאתה רוצה כל כך , אבל...
חשבת פעם למה האבל הזה קיים , מה נותן לו את הכוח?
מאיפה הוא הגיע, למה הוא עושה לנו את זה , את העובדה שלא משנה
כמה דברים יש בחייך אתה עדיין מנסה לגלות מה מציק לך , למה אתה
לא יכול להיות שלם?
אולי אתה צריך לפתור את הבעיות שלך לפני שתתחיל להנות ממה
שנשאר...
אבל זה שם , זה קיים , זה רוצה ...
לכל אחד יש רצון לספר , החזקים זה אלו שעושים משהו עם זה...
לא משנה כמה פעמים תרים את התחת מהמיטה ותחליט לעשות משהו האבל
עדיין יישאר, הוא תמיד יהיה שם, בנסיבות שונות אולי , אבל
עדיין שם.
כשאתה מחליט להיות שלם יותר עם עצמך , הולך לבצע דברים שהבטחת
לעצמך לעשות ואתה מגלה שעוד אנשים עושים בדיוק את אותו הדבר
וזה לא יכול שלא להפתיע אותך.
למרות שאתה מודע לעובדה שכל אחד מרגיש קצת כאב ,לכל אחד יש את
זה , השאלה מה גורם לו לחשוף את זה בסוף...