3 נקישות חזקות החרידו את המסדרון הארוך.
3 נקישות חזקות שעוררו חלחלה במי ששמע אותן.
העיניים נפקחות והלב מתחיל להלום בחוזקה.
"האם זה זמני?" - זעקתי לשמיים.
ההשלמה שאליה הגעתי ב-24 השעות האחרונות פרחה כליל מראשי ,כאשר
את מקומה תפסה האימה.
פחד שמערטל את החושים ,פחד שגורם לך לתחושת מחנק...
"אני לא יכול לנשום!!!"
תתארו לעצמכם את המראה הבא , גוש עצמות עטוף בפיסת בד קרועה ,
עם זונדת חמצן שתקועה לו בגרון וקטטר שתקוע לו בשומקום , צורח
את צרחת חייו , את כל האימה שמשתקפת בפניו הוא מנסה להביע אך
אף אחד לא מאזין.
פעם קראתי כתבה באיזשהוא מגזין , היה רשום שם שכאשר אתה מגיע
לשניות האחרונות שלך,כל חייך חולפים מול עיניך.
האם זה נכון , אני תוהה , אך על המוות אי אפשר לסמוך מכיוון
שהוא מרמה את כולנו.
חיכיתי , באמת שחיכיתי , היד השחורה כבר מחצה את ליבי , לא
הרפתה עם כל צעקה שניסיתי להוציא , האחיזה התהדקה , עיני כמעט
ובקעו מחוריהן , אך הציפייה לא הגיעה...
לא ילדות , לא אהבות ולא נכדים....
כלום , ריק תהום אחת עמוקה שהתחלתי לחזות, השחור התחיל לעטוף
הכול , אפילו את התקרה שצבעו לי לי רק לפני מספר ימים , הכול
התכסה במעטפת השטנית הזו שפשוט איכלה את כל הלבן שמסביב , כמו
מלחמת האור בחושך , רק בעייה אחת הייתה קטן , אף פעם לא הייתי
מלאך..אז לא בדיוק הבנתי למה יש מלחמה בין ניגוד הצבעים..אבל
זה נברר רק בעולם הבא...
"ככה זה נגמר?"
אימה מהולה בעצב מילאה את ליבי , אך יותר מכל הכעס שסבב מסביב
, בכי ללא דמעות מילא את נשמתי, "אני רק רוצה לישון",רציתי
לצעוק , אך הכאב לא חלף , היד התהדקה חזק יותר , ליבי עדיין
איים להתפוצץ אך כלום , רק כאב ואימה שמילאו את עיני.
"מתי זה ייגמר"?
הרגשתי כגולש על שפת תהום , לשונות הסערה מקיפות אותי , הרוח
בשיער שפס מן העולם, הרגש בלב שאיבד והרוויח הכול , אך יותר
מכל הנשמה האלמותית שבסך הכול לא רוצה להיפרד מהאדמה המוצקה.
"איך להגיד שלום"?
זה העצב הכי נורא שיכול למלא את ליבכם.
זה הכאב הכי מוחשי שיכול לשבור את נשמתכם.
זה הלמה ,האיך והאיפה -???
השאלות שישארו כמעט לעולם בלתי פתורות...
"למה"?- שאלתי בקול...
"בגלל הסיבה"- זעק המוות הגדול.
"איך"?- זעקתי בפחד...
"רק בגלל שאני יכול"!!!!!
"איפה אתם"?- התחלתי לזעוק לשומרי השמיים...
אך הוא בשלו , העיניים מחייכות אליי , שקופות כמעט, מעטה רוע
סביב , אשר התחיל ממארשת פניו ונמשך דרך ידו אל ליבי אשר כבר
הפך לשחור.
"הינני המוות"!!-זעק הוא בקול.
"לקטול,להרוג,לכבוש,לרצוח ולאנוס.....רק בגלל שאני יכול"
זעקתי האלמותית השתתקה לה לרגע , הבנה החלה למלות את ליבי.
זה הרגע שבו הבנתי משהו , הגעתי סוף סוף לדבר היחיד בתקופת חיי
שקיבל אותי בזרועות פתוחות וחיוך גדול ששרוע על שפתו הלבנות.
המוות...
עכשיו , אתם לא חושבים שהחיים נפלאים..?