כשאת יושבת לך שם בפינה הרחוקה
לוטשת מבטים בכיוון הכללי שלי
מסתכלת דרך העיניים המתות האלו שלך
בכלל לא בטוח שאת מזהה אותי
אני חושב אז שאת קורבן לעצבותי
מעין מקדש של עצבות נשכח
וכלל שאני מתאמץ להרגיע אותך
ככה פחות ופחות אני מצליח בכך

ותאהבי אותי תמיד
והגשם לא ישנה את זה
אני פוחד מפני הגשם
אבל אוהב אותך בכל מזג אויר שיהיה
לפעמים רואה אותך שוכבת בגשם
לא נושמת לא זזה עירומה בלי בגדים
במצבים כאלו מחבק אותך חזק
כאילו מגן עליך מפני דברים מפחידים

אבל בחוץ הגשם ממשיך לרדת
ואז לא נותר לי אלא לחבק חזק חזק
טוב שיש את מי לחבק בלילה בין השמיכות
הכי גרוע זה להתעורר בבוקר לבד
ועוד כשיורד גשם בחוץ
הגשם מקרב אותך אלי אותי אליך
לכן גם מפחיד אותי ועושה אותי לחוץ