סליחה?
"המממ...?"
אדוני, אפשר שנייה מזמנך?
"ברר... מה? אני?"
כן, כן, אתה, אני מדבר אליך.
"לא."
מה לא?
"אי אפשר שנייה מזמני. תן לי לישון"

נו, אני לא יכול יותר.
"חרר... ממרמר... גררר..."
תתעורר, תעשה טובה.
"שוב אתה? תן לי לישון, ביחיאת, אני עייף."
מצטער, אי אפשר.
"מה זאת אומרת, פשוט לך מפה"
לא. אני לא הולך, אני לא יכול ללכת, אתה מבין?
"כן. אני מבין שאתה קרציה, עכשיו לך"
תקשיב, זה מאוד פשוט: אין לי לאן, אני תקוע כאן ומשעמם לי.
"טוב, לא אכפת לי, פשוט תפסיק לדבר."
לחשוב, התכוונת.
"המשחקים האלה שלך לא מעניינים אותי. הפסיכולוג אמר לי להזהר
ממך. אתה מביא רק צרות."
כן? הפסיכולוג שלי אמר לי לא להקשיב למה שהפסיכולוג שלך
אומר.
"אין לך פסיכולוג"

אני שם זין על פסיכולוגים.
"כן, ועם זה אני צריך לחיות"
אוי, אל תהיה כזה כבד, אפשר לחשוב שאני מעמסה
"כמובן שכן! הנה, עכשיו אני צריך לישון כי יש לי ראיון עבודה,
אבל לא! לך משעמם אז אני חייב לדבר איתך"
עזוב אותך מעבודה, לא כדאי.
"טוב. מאוד הגיוני. עכשיו תשתוק ותתן לי לישון."

תגיד, למה אתה מתראיין מחר?
"אוף! קיבינימט! תשמע, אני חייב לישון, מה נסגר אתך?"
רק תענה לי על זה וזהו.
"חברת החשמל"
נו, אתה רואה? מה לך ולחשמל?
"יש לי תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה"
אה. אופס.
"עכשיו תתן לי לישון?"
לא.
"מה? למה?"
אני לא רוצה שתעבוד בחברת החשמל.
"אני לא שואל אותך, ובכלל מה אכפת לי מה אתה רוצה, וחוצמיזה
אני בכלל לא מבין איך זה שלי ולך יש רצונות שונים"
לייף א ביץ'.
"נו שיט"
אתה יודע מה יקרה לנו בחברת החשמל?
"כן, נרוויח כסף לשם שינוי"
לא. נתחשמל. בחברת החשמל מתחשמלים, זה כל הרעיון שם.
"אתה מדבר שטויות. אולי תתן לי לישון?"
מה תעזור לך שינה, אחי? אין מצב שאתה עובר את הראיון הזה, לא
אם אני שם.
"תתפלא, זה לא תלוי בך"
כן זה כן. בתור התודעה שלך אני יכול לגרום לך לעשות דברים.
יהיו קטעים, סמוך עליי.
"לא אם אני לא רוצה לעשות אותם"
כן? תראה - עכשיו אתה הולך להגיד 'אני אידיוט, מי שישכור אותי
לעבוד בחשמל הוא עוד יותר אידיוט ממני'
"אני אידיוט, מי שישכור אותי לעבוד בחשמל הוא עוד יותר אידיוט
ממני... בררר.... קיבינימט!"

"היית חייב להרוס, נכון?! חייב!"
נו באמת, זה היה כיף.
"כן. אם ב-'כיף' אתה מתכוון לקרוא למראיין שלך פרה מפוחלצת,
להראות לו את התחת, להעצר ע"י המשטרה ולקבל לילה בכלא, אז ואו,
היה אחלה."
אתה רואה?
"ואז לטלפן לחברה שלי ולהגיד לה שהיא בסך הכל חרגול מכוער
ושמן, ושנמאס לי מהחצ'קונים ומהנחירות שלה בלילה..."
כן, זה באמת היה בידור.
"מה נעשה עכשיו? איך אני אשיג כסף?"
זו בדיוק הבעיה שלך. כל הזמן כסף כסף כסף.
"טוב, שכר דירה, חשבונות - לחברת החשמל למשל"
עוד פעם חברת החשמל?
"תשמע, אין אפס. צריך כסף"
אני יודע! בוא נלך להיות הומלס.
"... המ... מה???"
כן, תחשוב, לא תצטרך לשלם כלום.
"כן, אבל אני אגור ברחוב!"
עוד פעם אתה נתפס לקטנות?
"תשכח מזה, אין שום סיכוי שאני הופך להיות הומלס"

"אני לא מאמין, אני הומלס"
נו, ותראה איזה כיף לנו, לא צריך לעשות כלום.
"אמא שלי תהרוג אותי. איך אני הולך להסביר לה את זה? כל מה
שהיה לי הלך"
מה אתה כבר צריך? תראה, עוד שני שקלים ואנחנו יכולים לקנות
שוארמה.
"ארר... נמאסת עליי! אתה הורס לי את החיים!"
חכה נשמה, זה עוד כלום.
"המממ... מה?"
תשמע, אני צריך ריגושים.
"שום ריגושים! אנחנו הומלס! אתה יודע מה? אני אפילו אשלים עם
המצב העגום הנוכחי. להיות הומלס זה לא כזה נורא. אבל זהו,
בבקשה זהו."
אני לא יודע, נמאסה עליי כל ההומלסיות הזאת.
"אבל אנחנו הומלס רק שלוש שעות!"
נו זה מלא זמן. לא. בוא נלך.
"אני לא הולך לשום מקום, אתה שומע? אני רוצה להיות הומלס,
הומלס זה תענוג. אין שום דבר בעולם שיקים אותי מהמדרכה."

"אתה מטורף!!! אנחנו נמות!"
עזוב, יהיה כיף, סמוך עליי.
"כן, אם ב-'כיף' אתה מתכוון ללקפוץ מקומה חמישים להימרח על
הכביש ולהידרס ע"י משאיות, אז כן, יהיה אחלה."
אתה רואה?
"אלוהים ישמור, אני יורד מכאן"
לא, אתה לא, אני רוצה לעוף.
"עוף לקיבינימט! אני מבטיח, נעשה צניחה חופשית שבוע הבא, מיד
אחרי שאמצא עבודה ואחזיר לעצמי את הדירה המזורגגת, רק בוא
נרד!"
לא רוצה ולא רוצה. הנה, עוד שלושה צעדים ואנחנו עושים את
זה.
"לאאא!! אני רוצה לרדת!"
שני צעדים. תירגע.
"אמממאאא! אני רוצה את אמא!"
אחד.
"אההההההההההההההההההההההההההההה!"

<פוף!>

נו, אתה רואה? זה היה כיף לא נורמלי. בוא נעשה את זה שוב!
(...)
הלו? אתה שם?
(...)
שיט. עכשיו באמת יהיה לי משעמם.




נ.ב
תודעה מתוקה וחיננית מחפשת אותך, המעורער בנפשו, ליחסים
מחייבים.