ניצנים של בדידות
שתלתי בגינת הרגשות
ליד עצי הפחד הגבוהים
ושיחי העצב הרחבים
הניצנים הפכו גבעולים במהרה
והעצים והשיחים
התחזקו וגדלו
עננים כבדים
של חוסר וודאות
הרוו את צימאונם
וורד אחרון של אהבה
יחיד ואדום
ניצב לו בקושי מול הסערה
והטיפות הרעילות
שאבו את כוחו
עד שלא יכל יותר
ונבל
עצים גבוהים
שיחים רחבים
וגבעולים פראיים
תפסו את מקומו
מתחזקים מנבילתו
וצומחים עוד ועוד,
ואני,
הייתי נותן את נפשי
עבור אותו ורד של שפיות
שיעטוף את גינתי האבודה
אבל עכשיו כבר מאוחר
ואפילו אני איני יכול
להציל את הגן.
ניצנים של אהבה
שתלתי בגינת הרגשות
אך הם כשלו מלגבור
על עצים גבוהים
על שיחים רחבים
ועל גבעולים פראיים של בדידות.
|
