קוראים לי ג'יימס. ואני כלב מעורב. אני לא יודע ממש ממה אני
מעורב, כי שני ההורים שלי מעורבים בעצמם אבל זה לא משנה. אני
חום וקטן עם קצת שחור על האף, ויש לי קצת פרווה לבנה בצוואר.
נולדתי אי שם בחודש מאי 2002 אני לא ממש זוכר מתי. נולדתי לאמי
פיקסי, כלבה שנראית יותר כמו שועלה לבנה, אותה מגדל אביוס
הפסיכי.
אחרי כ-3 שבועות באו שני אנשים נחמדים ויפים, אור וספיר. איך
שראיתי אותם שמחתי לשרוץ עליהם ולעשות אפצ'י. הייתי קצת מצונן
ומילאתי להם ת'אמאמא בנזלת, הם אמרו "איזה חמוד" והיו מבסוטים.
שמעתי אותם מתלבטים על שם. אור הביא כל מני שמות טיפשיים
בהתחלה, אפצ'י, עז, מיעו, פלופ ועוד. בסוף הוא אמר "אולי נקרא
לו ג'יימס?" וספיר אמרה "סבבה" ומאז קוראים לי ג'יימס.
בהתחלה הייתי טיפה בהלם, הם היו טיפה פסיכים והתלהבו ממני
מאוד, אבל למדתי מהר מאוד לאהוב אותם. הם נתנו לי אוכל ומים
בלי הפסקה, הרבה יותר ממה שקיבלתי בבית של אביוס. בתמורה,
השארתי להם מתנות על הריצפה, קצת קקי, קצת פיפי, עוד קצת קקי
ועוד קצת פיפי.
הם לקחו אותי לעיר הגדולה תל אביב. כמה רעש היה שם, זה היה
מוזר. גם ככה רוב היום הייתי בבית הקטן של אור שם והראיתי לו
אהבה בערימות יפות של קקי ושלוליות חמודות של פיפי. כל פעם
שעשיתי את זה הכפוי טובה הזה התעצבן וצעק עליי ולאט לאט הבנתי
שקקי ופיפי צריך לעשות בחוץ, במסדרון הזה ליד המסגריה.
במסדרון ההוא היו לי מלא הרפתקאות. היו שם כל מני צינורות ברזל
שהיה לי ממש כיף לטייל עליהם, כל מני עשבים שלעסתי והתענוג הכי
גדול, כשאור או ספיר יצאו איתי, הייתי משחק מחבואים. איך שהם
היו אומרים "טוב ג'יימס בוא הביתה", התחלתי לקפץ ולברוח להם.
היה ממש כיף אבל העיר הזאת טיפה מסריחה ורועשת מדי בשביל גור
עדין ורגיש כמוני.
אחרי כמה שבועות, ביום בהיר אחד, אור לקח אותי במונית לאיזה
בחור נחמד שקוראים לו טל. הוא הרופא שלי. אז שקלו אותי והייתי
שני קילו, בדקו לי את העיניים, דופק והכל, וגם דחפו לי מדחום
לטוסיק. הייתי בשוק אז קפאתי במקום.
שבוע אחר כך, שוב אור לקח אותי במונית אל טל. הייתי כל כך שמח
לראות אותו שהכנתי לו ערמת קקי מתנה על הרצפה. אבל הוא לא נשאר
חייב והכניס לי מחט, שמעתי דיבורים על חיסון. בכיתי קצת אבל
הייתי ילד טוב ולקחתי את זה יפה.
ככה המשיכו חיי בעיר הגדולה, מדי פעם אור וספיר לקחו אותי
לטייל בתל אביב וראיתי כל מני מקומות ואנשים ומכוניות ובלאגן.
מדי שבוע או שבועיים היו לוקחים אותי לקיבוץ ושם הייתי מאושר.
דשא, ילדים באו לבקר אותי ולשחק איתי, גינה מלאה בצמחים בשבילי
לחרבן וכמובן דירה גדולה יותר לעשות בה קקי ופיפי כשאור וספיר
לא רואים. אבל עדיין הם התעצבנו אז הבנתי שקקי ופיפי עושים פה
בחוץ, בגינה.
כעבור כמה זמן אור סיים את הלימודים ולקח אותי ברכבת לקיבוץ
יחד עם ספיר, אמא שלי. עשיתי להם בלאגן, נבחתי ועשיתי גרר,
עשיתי לאור אפילו חורים בידיים. ירד לו כבר דם אז הוא שחרר
אותי על הרצפה. השתוללתי ורצתי בכל הרכבת וכולם שיחקו איתי
וליטפו אותי והיה ממש כיף. והיתה גם איזה פרחה מטומטמת שדרכה
עליי, אז נשכתי אותה את הבת זונה. טוב שאני מחוסן כי אחרת היא
היתה עושה לאבא צרות.
ואז חזרתי לקיבוץ עם אבא ואמא והתרגלתי מהר לבית החדש, עם
הגינה והדשא והילדים והכל. איזה כיף.
אחרי כמה ימים לקחו אותי אור וספיר יחד עם אמא של אור, שאותה
אני אוהב, וסבא שלו, שהוא גם נחמד.
הגענו לבית של אבא שלי בתל אביב ואמא של אור, סבתא שלי, שמרה
עליי ונתנה לי לשתות ולאכול בזמן שאור סבא שלו וספיר לקחו
דברים מהדירה החוצה לאוטו גדול. ומשם נסענו עוד פעם לטל, חבר
שלי ורופא שלי. עכשיו אני כבר גדול ואני יודע לעמוד על שלי.
הוא שקל אותי ואני כבר שוקל ארבע קילו, הכפלתי את עצמי בחודש
איזה גבר אני.
אז כשטל דחף לי את המדחום בטוסיק, עשיתי גרר וניסיתי להפחיד
אותו, שיראה עם מי יש לו עסק. ואז הוא נתן לי עצם צבעונית
ופריכה ואכלתי אותה. בינתיים הוא דחף לי שתי זריקות, אני אפילו
לא הוצאתי פיפס. אני ילד גדול. שמעתי אותו אומר שאני כבר סוס
יאור קטן. איזה כיף נותנים לי כבוד.
היום אני שוב גר בקיבוץ, והיום אור החליט שאני ילד גדול. אז
הוא הוציא אותי החוצה ושם לי את הבית הקטן שלי בחוץ וקערת מים
וכל היום ביליתי בחוץ. אמא של אור באה לבקר אותי היום וגם
אופק, דוד שלי, אח קטן של אור, והיה לי כיף.
לא מזמן אור חזר מהעבודה ושיחק איתי קצת והאכיל אותי, עכשיו
אני הולך לישון קצת בבית על הריצפה עם המזגן.