ענבל רומי / התהוות של עכשיו |
ובלי לחוש זה נרקם אט אט
ומופיע בהפתעה,
מגיע מאחורי הכתף.
שולחת יד עקומה לתוך הר,
הוא גועש וחם לי.
כשחם לי, גם אם טוב לי,
אז רע לי.
כך שבכל זאת מרגישה נורא,
והשיער על גופי מוסיף לאוירה.
אוספת אותו במטפחת שקופה
שגולשת לאט על הריצפה.
צחוק מתגלגל מאחורי
ומזמור לאוזני,
ואז טוב לי.
ענבלי, טוב לי.
את מתנשפת במסתוריות וקולך אומר חיוך, ובשמיעה אחת עוזרת לי
להתמודד.
עכשיו את מחייכת, עכשיו את סובלת,
עכשיו את בוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|