יש אנשים עם לב של אבן. לי יש לב שעשוי מזכוכית. באמת, זכוכית
יפה כזו ושקופה, שרואים דרכה את הדם שזורם בלב. משהו מגניב
לחלוטיין. אבל יש בעיה קטנה עם הדבר הזה.
פעם, כשהייתה לי חברה, היה לה לב נורא עדיין, ששמר על הלב
מזכוכית שלי, והכל היה נפלא. אבל כשהיא עזבה אותי, הלב שלה הפך
ללב של אבן, וכמה שהיא ניסתה לא לעשות רע, זה לא הסתדר. הלב
אבן שלה, שבר את לב הזכוכית שלי. הזכוכית התנפצה ועכשיו
הרסיסים מכאיבים לי מבפנים. זה כואב, זה פוצע וזה עמוק, אבל זה
בפנים, ואף אחד לא רואה, והרופאים לא עולים על זה.
עכשיו אני נורא עדין, מנסה לא לעשות משהו שישבור את האיזון
הדק, שיחסל אותי ברגע שיופר.
אז זהו, זאת סופה של אהבה, משני אנשים מאושרים יוצאים אחד עצוב
ואחת נבלה.