נתיב בר-אור / שתיים בצהריים |
עייפה מעננים ואולי ענני מלחמה.
ואמא מעירה אותה, כי כבר מאוחר נורא.
מה את רוצה שאני אקום לפיגוע הבא?!
תני להתכסות בשמיכת הנוסטלגיה,
כי את הקור הז גם הפוך לא דוחה.
תני לחפור לקן השיכחה,
כי ברעש הזה אני לא רוצה להיזכר.
תני לחזור לרחם של חלומות,
להתגונן מכל העולם הזה.
ואולי אלוהים יתן לנו שקט,
אולי הנשמה תפסיק לצעוק.
ואולי רוח הקודש תמשיך לצווח,
ואלוי אנחנו נמשיך לשתוק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|