[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי חכים
/
המנקס אמר

מנקס החליט להתחתן. מנקס היה השותף שלי לדירה בשנה וחצי
האחרונות. ליתר דיוק, אני הייתי השותף שלו. הדירה היא של אמא
שלו והוא נתן לי לגור כאן במחיר ממש מצחיק. אחרי שהוא החליט
להתחתן, אמא שלו החליטה להשכיר את הדירה במחיר ריאלי. הייתי
בבעיה: לא רק שהייתי צריך לשלם כסף מלא על דירה שקודם קיבלתי
כמעט בחינם, אלא שגם הייתי צריך למצוא שותף, ומהר. את הכסף
השגתי איכשהו, אבל שותף לא הצלחתי למצוא. ואז, שבועיים לפני
שהתכוונתי לפנות את הדירה, אמר לי חבר שלי שיש לו חבר שרוצה
לעזוב את הבית של הורים ובדיוק מחפש עכשיו דירה.

לא ממש הכרתי אותו. קראו לו ברק. יצאנו אמנם כמה פעמים לפאבים
בחבורה, אבל אף פעם לא יצא לי לדבר איתו ברצינות והקשר היחיד
ביננו היה דרך החבר שלי. זה היה מוזר להתחיל לגור ביחד עם
מישהו שאני בעצם לא ממש מכיר. לך תדע איזו קופת שרצים הוא סוחב
איתו על הגב. התחלתי לברר עליו פרטים אצל החבר שלי. הוא ידע
לספר שברק הוא סטודנט, שיש לו עבודה מסודרת ושיש לו חברה שאף
אחד לא ראה.

אחרי שברק עבר לדירה הסתבר שהוא גם עסוק נורא. לפני שמנקס עזב,
הוא רמז לי שכדאי שאני אדבר איתו על "הסיפור שלי" לפני שברק
יגלה אותו במקרה. אבל זה היה פשוט בלתי אפשרי לתפוס אותו
לשיחה. אפילו לעשות קניות היה דבר שדרש תכנון מראש. עד שהבנתי
את זה המקרר כמעט והתרוקן. קבעתי איתו ביום ראשון בשש, והוא
כמו איש צבא ממושמע התייצב בשעת ה"שין" - כלומר בדקה לשש הוא
התפרץ לדירה מתנשף ומלמל משהו על עבודה שנקטעה באמצע לטובת
האירוע.

ברק שהיה חסר נסיון בקניות וניהול משק בית השאיר לי את מלאכת
הרכבת רשימת הקניות. אני עמדתי במטבח עם דלת המקרר פתוחה
והכתבתי לו את הרשימה. הוא מצידו ישב על שולחן האוכל ליד המטבח
ורשם בדייקנות רשימה מסודרת. ידעתי שאני לא יכול למשוך את זה
יותר. הייתי חייב לספר לו, אבל לא ידעתי איך. לא ידעתי מתי.
והפחד הזה של מה הוא יגיד, איך הוא יגיב, מה הוא יחשוב. סיימנו
לערוך את הרשמה ואני ידעתי שנגמרו לי התרוצים. אני חייב לעמוד
מולו ולספר לו. הוא הלך ללבוש חולצה ולהביא את המפתחות. רגע
האמת הגיע. הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק מהר. נהיה לי חם.
בטח גם הזעתי. אבל מה בעצם להגיד לו? איך לספר לו בלי להבהיל
אותו? ניסיתי לשתות קצת מים, אבל כמעט הפלתי את הכוס מרוב
עצבנות.

הטלפון צלצל פתאום והבהיל אותי. אפילו נשפכו לי קצת מים מהכוס
על הרצפה. הוא רץ לטלפון וענה. זו הייתה החברה שלו. הוא התחיל
לדבר איתה ואני חשבתי על איך שבחורות יכולות לגרום גם לאנשים
רציניים כמו ברק לדבר שטויות ולהתנהג כמו ילד. הוא דיבר איתה
ואני הרגשתי שאם הייתי יכול הייתי חונק אותה עכשיו. הרגשתי
שאני מתפוצץ ממה שיש לי בבטן.
הלכתי לסלון. ניסיתי לקרוא איזה ספר ולהרגע. אבל לא יכולתי
להתרכז במילים.

קלף בודד שנקלע בטעות לאיזור היה הקורבן. בהתחלה קישקשתי על
פינה אחת שלו בעיפרון. אחר כך הגיע תורן של הפינות הנותרות.
והוא עדיין מדבר. התחלתי לצייר עיגולים סביב הלבבות השחורים
שבקלף. חורט עם העיפרון אל תוך הקלף. עשרה לבבות שחורים והוא
עדיין מדבר. יצאתי למרפסת לשאוף קצת אויר. הרוח הקלה באמת
הצליחה להרגיע אותי ולרגע שכחתי את הלחץ ואת מה שאני צריך לספר
לו.

"גמרתי", נשמעה קריאה שהחזירה אותי למציאות. "נזוז?", הוא
שאל.
חזרתי אל המטבח. הוא עמד בדלת עם המפתחות ביד, מוכן לצאת.
"מנקס אמר לי להגיד לך שאני הומו", אמרתי לו.
הייתה שתיקה. הוא הסתכל עלי בשקט. הרגשתי שאני הולך למות.
לקח לו זמן להבין מה שאמרתי. הוא נראה קצת מבולבל: "מנקס אמר
לך ... להגיד לי..." הוא שיחק עם המילים, מנסה לרדת לפשרן.
הרגשתי חולשה. הרגליים רעדו לי. נשענתי על המשקוף של דלת
המטבח, כדי לא ליפול.
"מה זאת אומרת, מנקס אמר לך?" הוא שאל לבסוף.
"הוא חשב שאתה צריך לדעת מזה", אמרתי.

הרגשתי מחנק. פתאום התחילו לחזור אלי כל התגובות שמהן פחדתי.
אולי הוא יקרא לי "מתרומם" מאחורי הגב. אולי הוא יספר את זה
לכל מי שירצה לשמוע. ומה אם כדי להביך אותי הוא יקרא לי "הומו"
באמצע הרחוב? מה עשיתי? למה סיפרתי לו?
הוא חשב. מהנהן קלות בראשו. "טוב" הוא אמר, מושך את המילה לאט.
"אני מניח שלא נמות מזה". הוא אסף את המפתחות מהשולחן וניגש
לפתוח את הדלת. מחזיק אותה עבורי.

"לא נמות מזה" חשבתי לעצמי כשעברתי לידו דרך המסדרון הצר. נזהר
שלא להתחכך בו. "לפחות לא הפעם".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הסלוגנים
שמופיעים בנפרד
בצד, מועמדים
להמלצת מערכת?

אחד שתוהה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/7/02 2:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי חכים

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה