נפש תאומה. לכל אחד בעולם יש כזאת, אבל כל כך מעט מוצאים אותה.
מיליארדי אנשים מפוזרים על פני כדור הארץ וכל כך מעט מהם
מודעים לעובדה שיש להם נפש תאומה או מנסים לחפש אותה, למרות
שגם זה לא עובד בדרך כלל, כי הם לא יודעים איך. פגישה בין
נפשות תאומות, למרות שהיא אושר עילאי לשני האנשים, יכולה לגרום
רק צרות וסבל רב לאנשים אחרים.

בשביל בעיות כאלה קיימים אנחנו. המחלקה לפיקוח על נפשות
תאומות. אנחנו ממוקמים במימד שונה, שהכניסה אליו איפשהו בין
שכבות האטמוספירה של כדור הארץ. יש לנו גישה לכל מימד ומקום
בגלקסיה. רוב האנשים במחלקה הם כאלו שפגשו את הנפש התאומה שלהם
בגלגול הקודם, אני לא. לא יודע למה הם בחרו אותי, אמרו שאני
מוכשר. נגיד ש, רוב הזמן אין כאן הרבה מה לעשות אבל אני נהנה
בכל זאת. בדרך כלל נותנים לי עבודה משרדית אבל עכשיו קיבלתי
משימה.

אני עומד על קצה ענן גבוה ובוהה למטה בכדור הארץ, אני לבוש
בתלבושת הרשמית - חלוק לבן דמוי משי, כנפיים לבנות ענקיות
תקועות מהגב, וטבעת זהב טפשית מרחפת מעל הראש. אני לא אוהב את
התלבושת הרשמית, אני ממצמץ ומחליף לבגדים הרגילים שלי - גופיה
ומכנסי ספורט, לבנים, כמו שהם אוהבים כאן. אני נעמד בתנוחה של
קפיצת ראש ומזנק מהענן. אני מתחיל לרחף באיטיות, כמו נוצה. אני
מותח את גופי והקצב מואץ, אני ממשיף לעוף למטה, לאט לאט,
העננים מתדללים ואני מתחיל לראות נוף. עוד רגע ואני אראה איפה
אני הולך לנחות...
ניו יורק סיטי, שוב פעם, טוב נו, יש שם הרבה נפשות אבודות.



נכתב מתישהו באוקטובר 2000, כנראה