כמו גלאהד שמחפש את הגביע
  מחפש את האהבה.
  עוד גביע שאבד,
  נגנז.
  כמו יוסף שצעק "טוב למות בעד ארצנו",
  המיתוס האובד אומר
  שכך צעק.
  בעצם הוא צעק: "לעזאזל, רימון" ומת
  וכך אבד חלום ילדות של אבא
  שגדל על מיתוס וסיפור
  וגבורה של מפריכי שממות.
  אבד הגביע הקדוש,
  אבדה האהבה,
  עוד מיתוס שאבד, נגנז,
  עוד מיתוס שנשבר, ובעצם לא היה,
  לא היתה האהבה, לא היה גם גלאהד,
  לא היה יוסף ו"טוב למות בעד ארצנו",
  ואבא חי על סיפורי בדים
  כל השנים, כל כך הרבה שנים,
  ולא היתה האהבה, ומיתוס רק הכל היה.