גללתי המסך ובאחת -
נדקרתי
כי אליי אז נלחשה
השחורה ללבנה,
מעיני פחמיה
הבורקות
לעיני הנאותיה
העצומות
של הלבנה
ולתוכי ניגרו
נצנוץ הזיעה
על פני השחורה
וראשה המוטל לאחור
של הלבנה,
ידה המונחת
של השחורה
רצוצה,
על ברכה הפשוקה
לרווחה
של הלבנה,
ותלמי התמיהה
במצח השחורה
ופניה הנעלמות
של הלבנה
וצולפות בי שפתיים מהודקות
הו, יפהפיות
וחובט בי סנטר עיקש
לא סולח
והולמת בי קווצת צמתה
השותתת
של השחורה,
ובמעלה האור -
הלבנה,
שדי תאוותה מפוייסים לצדדים
צווארה, בכלות תשוקתה
מטיח את נצחונו לאחור
בין רגליה מתק הלחלוחית
ובראשה נהמת אביונתה.
ורק נעלמות הליטוף
באצבעות שמאלה
ואינסוף מרחקן
מן השחורה
עדים יהיו
לטומאת הלבנה ולחפות השחורה
(נכתב בעקבות "מנוחה ניגודית" של סימונ אריק, ולו הוא מוקדש) |
