היינו באוטו. נסענו לחגוג להורים שלי יום נישואים, 26. בדרך
אמא שלי סיפרה מקרה מפחיד/מוזר (טרם החלטתי) שקרה לה אתמול,
בטרנספורמציה אחרי שהיא גמרה ללמוד. היא נשארה שם עוד כמה
רגעים, פיטפטה קצת עם המורה, פתאום הן ראו שם איש, לא צעיר ולא
מבוגר, מין בינוני כזה, עומד וצועק דברים לא מובנים ומנופף עם
הידיים, כאילו הוא מגרש מישהו. הן לא ראו למי הוא מדבר. הן גם
לא הבינו מה הבעיה שלו. אמא שלי נורא פחדה, אז המורה הציעה לה
שהיא תלווה אותה לאוטו שלה. בדרך הן התקרבו קצת וראו שם כמה
פרות על איזה הר. הוא בטח הרועה של הפרות או משהו. על כל פנים,
היה ברור למי הוא צעק. אמא שלי אמרה שכשאתה יודע מה הסיבה, אז
אתה נרגע, והתחילה לדבר על כמה שהמשפט הזה חכם ועל עוד כל מיני
תאוריות מוזרות.
אני נזכרתי בשיר הזה
"פוחדים מהלא נודע,
מהלך תדע, אם זה טוב או רע..."
וחשבתי, זה דווקא נכון, למרות שאמא שלי אומרת הרבה שטויות, זה
נכון. כמו שהמוות מפחיד הרבה אנשים (בלי הכללות) כמו שהבגרויות
זה דבר נורא מפחיד, כי אתה לא יודע מה יהיה ואיך ילך לך, וזה
מפחיד, זה קובע לך את העתיד, ואם אתה נגיד נכשל, אתה צריך
לעשות את זה שוב פעם. ומי בכלל רוצה לעשות את זה שוב פעם? מצד
שני, גם זריקה נגיד, זה מפחיד למרות שאתה כן יודע מה הולכים
לעשות לך. זה מפחיד כי זה יכאב. מצד שלישי, גם מחר זה לא נודע.
פתאום חשבתי על זה שהעבר הוא ידוע, כל אחד יודע מה קרה אתמול,
אולי לא כל אחד זוכר את זה, אבל כל אחד שעוד חי היום, היה גם
אתמול. אז הוא יודע. וההווה זה עכשיו, אולי לא כל אחד כאן
עכשיו, אבל כל אחד שהלב שלו פועם והוא נושם וקיים אז הוא חי
עכשיו. ויודע מה זה עכשיו. אבל, מחר? מי יודע מה יהיה מחר? למה
אנחנו לא פוחדים גם ממחר? מי בכלל מבטיח לך שמחר יהיה כמו
היום? מי מבטיח שלא תמות מחר?
מי? מי מבטיח לך שהחברה שלך לא תעזוב אותך מחר? מי מבטיח לך
100 בבגרות? נו וואן. בטח שנו וואן. אין אלוהים, אני יודעת,
וגם אם יש, הוא לא התחייב לכלום. הוא יכול לעשות מה שבראש שלו,
הוא במילא לא דופק חשבון לאף אחד. ואתה? אתה שלא הבטיחו לך
כלום? אתה יכול רק להשתדל, לקוות, לנסות, רק זה. וזהו.
ורק אני יושבת פה, מוציאה עוד סיגריה מהקופסה, משלבת רגל על
רגל, מדליקה  את הסיגריה (קאמל), ושואפת, עמוק, מסתכלת על
הירח, וחושבת מחשבות של אחת בלילה. חושבת עליך, פתאום נזכרתי
בך. נזכרתי במשפט הזה "all you need is love"   וחשבתי, איפה
אתה?  מה זה כל הקטע הזה? מתי בכלל אני אמצא אותך? מתי? חשבתי
מי אתה יכול להיות, ואיפה אתה יכול להיות עכשיו. חשבתי אם יש
לך חברה עכשיו או אין לך. חשבתי מה אתה עושה עכשיו. בן כמה אתה
בכלל? אוף, אני כל כך רוצה אותך. אתה גם רוצה אותי? אני חושבת
שכן. אתה בטח תרצה אותי מתישהו, אם אתה לא רוצה עכשיו. אולי
אתה לא רוצה כי אתה לא מכיר אותי, אבל כשתכיר אתה בטוח תרצה.
חשבתי על ההזמנה לחתונה שלי, שלנו. היא תהיה בסגול, כמובן, זאת
תהיה הזמנה פמיניסטית. קודם יהיה השם שלי, ואחר כך שלך. לא כי
אני יותר חשובה, כי השיוויון חשוב. לי אם לא לך. נמאס לי שתמיד
הבנים ראשונים.כאן זה לא יהיה ככה. לא בסרט שלי. בסרט שלי זה
יהיה שווה. השם שלי יהיה בסגול, והשם שלך בצהוב. זה צבעים
משלימים, אתה יודע. משלימים כמו שאני ואתה נשלים אחד את השני,
כשתגיע. או כשאני אגיע אליך, אם אמרנו שיוויון. זאת תהיה הזמנה
מיוחדת, ויהיה כתוב למעלה "all you need is love"  ויהיה כתוב
איך אמרתי לך "בוא נתחתן" ואתה אמרת "יאללה, בואי" וזה יהיה
הכי יפה שבעולם. הכי מיוחד שבעולם. הכי כיפי שקיים בעולם הזה,
כשנמצא אחד את השני. זה יהיה מדהים, אתה לא חושב? איפה אתה? מה
אתה עושה? רוצה אותך. כל כך כל כך. כל כך רוצה אותך איתי.
עכשיו, מחר, מחרתיים כל החיים. עד שהמוות יפריד בינינו כמו
שאומרים. רוצה שנתחתן ושכולם יבואו ושזה יהיה מדהים, כמוך. אתה
תהיה הבנאדם הכי מדהים שפגשתי כל החיים שלי. הכי יפה, הכי
חמוד, הכי מצחיק, הכי הכול. וגם אני אהיה הכי הכול בשבילך.
ויהיו לנו ילדים קטנטנים ומתוקים. שלושה, ארבעה, חמישה, העיקר
שיהיו. והם יהיו. וגם אתה תהיה.

כבר כמעט שתיים, שתיים בלילה, חושך. הירח נעלם לי, העננים
מסתירים אותו. ורק אני מכבה עוד סיגריה, רוצה אותך נורא, אני
אמצא, אל תדאג, או שאתה תמצא. מוציאה עוד אחת, מכניסה לפה,
מדליקה, שואפת. נושפת עשן לבן, מסריח, עשן קאמל.
הנה מילקי החתול, קופץ עליי, תופס לו תנוחה כזאת, של חתולים
מהסוג שלו, ומסתכל עליי. זה לא מסריח לו, הסיגריות. הוא בטח
כבר רגיל. אני מלטפת אותו מאחורי האוזניים, הוא מגרגר. אני
רואה שהוא מבין אותי, רואים לו את זה בעיניים. מילקי תמיד הבין
אותי. הוא יודע על מה אני חושבת.
עכשיו שאני כותבת את זה הוא עליי, מגרגר, ביד אחת סיגריה ביד
שניה כותבת.
שלוש וחצי, עדיין חושך. עוד מעט יהיה אור. יהיה בוקר. ורק אני
כל הלילה כאן, בחצר, מעשנת קאמל, מסתכלת על הירח, אני ומילקי.
לפחות לא לבד. חושבת עלייך, רוצה אותך, זה יקרה באיזה יום, אני
יודעת. ומילקי יהיה כאן כדי להעיד. מוזר, אבל לא  קר לי, אני
לא עייפה בכלל, רק מעשנת בשרשרת. עד הבוקר, עד שיהיה אור, ואז
אני אלך לישון. עד שתבוא, עד שנמצא. עד שיהיה טוב, עד
שיהיה...
כמו בשיר של אביב גפן. בינתיים אני כאן, מחכה, מעשנת, סיגריה
אחר סיגריה. כמעט נגמר.