אני מרגישה שאני חוזרת אחורה.
במקום להתקדם אני עושה שוב את אותן טעויות מחדש.
כולם סביבי מתקדמים ורק אני בנסיגה.
אני יודעת שמה שאני עושה לא בסדר, אבל אני לא יכולה להפסיק.
או אולי לא רוצה?
אני מרגישה שאני נופלת ונופלת וכאילו הורסת את עצמי בכוונה.
מחכה למישהו שיבוא להציל אותי. אבל מה אם אף אחד לא יבוא?
וככה אני אמשיך להרוס וליפול עד שכבר יהיה מאוחר מדי.
ומי ירצה לבוא?
מי ירצה לעזור לי?
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,
אני לא יודעת למה או למי אני מחכה.
נראה לי שאני מחכה שמישהו ויבוא ויעיר אותי ויעזור לי לתקן את
הכל.
אולי אני נהנית מהסבל הזה?
אולי זה הכל בראש?
אין לי אוויר
הימים שלי נהיו אפורים.