היי חבר'ה!
קוראים לי תות, ויש עוד הרבה חיות שמתחילות בשם שלי (בשם שלי?
כן, בשם שלי), כמו: תנין, תמסח, תרנגול, תמנון, תינוק של
אתיופים, תופעות א-סוציאליות...
סליחה אם שכחתי משהו.
אני, מה זה רוצה לחשוף כאן את גילי האמיתי, אבל הסוכן שלי,
זיו, שהוא האיש הכי מקסים בעולם, אמר לי שאין זה יאה לפרי גינה
איכותית. אז בואו נסגור על שש עשרה. דיל? וזיכרונות מעורפלים
ונוטפי אלכוהול מאותו הגיל לוחשים לי באוזן (וגם תוקעים לשון,
זה מה זה נעים) שזה לא היה הכי סוויט סיקסטין עלי אדמות. ועוד
איזה אדמות - של ערוגת תותים. דשנות! ממש כמו גלית גוטמן.
האמת? הייתי מעדיפה לדלג דילוגים קלילים כהיפופוטם שזה עתה
בקע, ולעבור את המשוכה הזאת. אמנם אינני סוס, אבל היפוקמפוס
כן.
אני רוצה להיפטר מקליפת השום העבשה הזו, ולהגיע ללב השום -
איפה שמסריח באמת, אבל יש טעם. טעם לחיים. או יה. אני רוצה
להגיע לחיי ההוללות של המבוגרים, אתם יודעים - סנוקר, פאבים,
האנג אובר, קוויקי במאחורה של הטי.אל.וי. כאלה. כאילו מה, אם
יעלי עושה את זה, גם אני יכולה. אני תות, גוד דאמיט! ויש לי
רגשות. ודעות. ופוני.
ובאי דה וואי, אני חדשה כאן בשכונה. אז למרות שאתם כבר בדף
שלי, וביצירה שלי, וממששים את תוגתו של הלב הכורע שלי (איזה
כריעה, אה?), תבואו לבקר עוד ועוד ועוד, למה אני, זה עושה לי
מה זה נעים.
אז יאללה, קבענו.
שלכם, גונחת,
תות.
