כשהיינו ילדים הכל היה פשוט
לא היה נורא גם כשעשית טעות
רק על עצמנו ידענו לחשוב,
יכולנו לשמוח, לשחק ולאהוב
לא ראינו את הרע, רק את הטוב.
כשהיינו נערים הכל היה אחר
הבנו מה המשמעות של "להתבגר"
היו עצבים ואהבות ראשונות
הבנות על הבנים והבנים על הבנות
כן, אז ידענו להנות...
בחורים ובחורות, הגענו לצבא!
כאן אסור לפתח אהבה.
יש מאיתנו שנשארו,
יש כאלה שלא חזרו,
והרבה שהמשיכו והתבגרו.
בתור מבוגרים, הולכים לעבודה.
מקבלים משכורת, אומרים תודה,
נפגשים עם חברים, מגדלים ילדים,
עכשיו מצטבר גם אוסף של פחדים-
ועוד מהחיים אנחנו לומדים..
ובזקנה רק מעטים עוד נשארו.
חלק נפגשים עוד, הרוב נפטרו.
אין חברים, נשארים בודדים,
לאט לאט נזכרים בצבא ובמדים,
ומתגעגעים לאז, כשהיינו ילדים.......
ואז בא המוות, עוטף, שחור,
ופתאום שוב - רואים אור!
ויוצאים שוב לעולם רועש וקר
צורחים וחושבים: "איזה עולם אכזר
ושוב לתוכו נזרקתי בלי רצון-
זהו, זה הגלגול האחרון!" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.