בכל זאת... אנשים, בואו ניקח הפסקה לרגע מתפיסת החיים הרגילה
שלנו. אני רוצה שפשוט למספר דקות תזנחו את תפיסת החיים שלכם,
וביחד נלך ונשאל את עצמנו כמה שאלות מאוד עקרוניות וחשובות.
מספר שאלות שעברו לאחרונה בראשי ורציתי לחלוק אותן איתכם,
אנשים טובים. שאלות, שלמען האמת, אין לי שום תשובה עליהן.מה
שלא מפחית מערך השאלה עצמה. האם לשאלה חייבת להיות תשובה?
החיים שלנו מוצפים בשאלות. אני לא חושב שאני מסוגל להסתכל
מספיק אחורה בזכרונות שלי, כדי לזכור זמן שבו לא שאלתי את עצמי
שאלות קשות מאוד. שאלות הן הדבר הכי ממקד בעולם. והעובדה
העצובה היא שאנשים, ברובם הגדול, לא מסוגלים לשאול את עצמם את
השאלות הנכונות. השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו הן אינן השאלות
הנכונות. אנחנו בנקודה שבה אנחנו צריכים לבחור לראות מי אנחנו.
להפסיק לרוץ מקו סיום אחד לקו סיום אחר במירוץ שמשאיר אותנו
חסרי נשימה וכבולים לשלשלאות ניר. השאלות האלה שאנחנו צריכים
לשאול את עצמנו הן שאלות שלא קל לשאול. ואנחנו מפחדים לשאול.
אז לכמה דקות ניקח הפסקה מתפיסת החיים שלנו ונראה מה פספסנו.
מה לעזאזל מניע אותנו הלאה? בתור אנשים, כל אחד ואחד מאיתנו,
אני גם נכלל. מה מניע אותנו הלאה? האם זה העתיד המנוח בקצה
האופק, הצעד הבא במדרגה, המקצה הבא במירוץ? לאיפה אנחנו מנסים
להגיע? אף אחד מאיתנו לא חשב לעצור לרגע את הריצה הזאת ולחשוב
לדקה... למה? האם מה שאני רוצה זה לכבול את החיים שלי ביותר
ויותר חבלים על כל שנה שעוברת? עוד התחייבות ועוד אחריות. עד
שאני כבר אהיה פחות אני ויותר מה שאני עושה. ואל תגידו לי,
בבקשה אל תגידו לי! תזרקו את תפיסת החיים הזו, אל תגידו לי
שככה זה! אני פשוט לא מוכן לקבל את זה בתור תשובה. שום סוג של
תשובה לא יתקבל במקרה הזה. מה אנחנו רוצים? בואו ונניח שעד
לנקודה מסויימת זה פשוט הישרדות. התאמה לחוקי המקום על מנת
לשרוד... אנחנו גדלים לתוך מציאות של תחרות ופחד, לא המציאות
הכי פופאלרית בשוק אבל גם משהו. ואנו נאלצים להתאים את עצמנו
לתנאים של המציאות הזו. בסדר, מקובל עלי. אבל בשלב מסויים כבר
מותר לנו להפעיל את תהליכי החשיבה הגבוהים שלנו ולתהות לאן
בדיוק אנחנו רצים? לאיזה עתיד מובטח אנו טסים בביטחון כזה רב?
מי אמר שבכלל יש סוף למירוץ הזה? האם זה מה שאני רוצה לעשות עם
החיים שלי?
האם אני יכול לחמוק מהכוח שמנסה לגזול את החופש שלנו? עכשיו,
עזבו לרגע את תפיסת העולם שלכם. אומרים שקצת פאראנויה טובה
לבריאות. בואו ונניח שאני צודק, על תחושת בטן בלבד, ויש
איזושהיא קבוצה שם שמנסה לגזול את החופש שלנו, בצורה אירונית,
בשם החופש שלנו. איזושהיא קבוצה אי שם שממציאה סיכסוכים
ומריבות ודוחסת למוח שלנו אשליה של מציאות, שבכלל לא מתקיימת!
עכשיו, יכול להיות שאני טועה, כבר קרה בעבר. אבל יש לי תחושה
טובה בקשר לזה. האם הגיע הזמן להסתכל סביבנו ולראות איך אנחנו
חסרי שליטה לחלוטין? על חיינו, על המטרות שלנו, על מה שאנחנו
שומעים ורואים. האם הגיע הזמן להתחיל לבחון את המציאות הזאת,
לבחון את עצמנו ואולי... להתפתח. עכשיו שיהיה לכם ברור... אין
לי שום צל של מושג מה אני רוצה לעשות עם עצמי. ולמרות זאת, אני
מוצא את השאלה הזאת מרתקת. למה אני חסר יכולת, ואיך לעזאזל אני
יוצא מהמצב הזה? כי שמעו, אני לא מרוצה. אז זה בעצם מה שאני
מציע לכם. שאלות. הרבה שאלות, שאלות קשות, שאלות שאני לא מבין.
אה, מעט מאוד תשובות, אם בכלל. זה המצע שלי כרגע ואני עומד
מאחוריו. כי אנחנו נצטרך הרבה מאוד שאלות לפני שנצא מהבור
שזחלנו אליו, בתור גזע, בטיפשות מחרידה. ואני חושב... לא. אני
מאמין שאתם תופתעו לגלות איזה כוח יש לשאלה. איזה יופי טהור יש
במחשבה. כזה שלא ניתן לתפוס במילים. אז מכאן אני משאיר אתכם
לבד, כל אחד, עם השאלות שלו....